מאירי על שבת עו

כבר ביארנו שכל שאסור לשהות אסור להחזיר ולא עוד אלא שאין מחזירין כשאינה גרופה ואינה קטומה אפי' בנתבשל כל צורכו ואפי' מצטמק ורע לו אבל גרופה וקטומה מחזירין משנתבשל כמאכל בן דרוסאי ולא סוף דבר בין השמשות אלא אף בשבת עצמו והוא שאמרו לדברי האומר מחזירין מחזירין אף בשבת ובתוכה מיהא אסור אף בגרופה וקטומה תדע שאף מה שהתירו להחזיר בשבת בין בלילו בין ביומו דוקא כשנטלן על דעת להחזיר אבל אם אין דעתו להחזיר אם הניחן על גבי קרקע אסור אבל עודן בידו מותר אפי' לא נטלה על דעת חזרה וגדולי הפוסקי' כתבו בהפך ר"ל שעודן בידו מותר בנוטל על דעת חזרה ועל גבי קרקע אסור אף בדעת חזרה ויראה כשיטתנו אם מכח לשון אחרון אם מכח ספק סופרים להקל:

לא הניחם על גבי קרקע וכן אין עודן בידו אלא שתלאן במקל או הניחה על גבי מטה או על גבי ספסל וכיוצא באלו הרי זה ספק וראוי להחמיר לדונם כקרקע ויש מקילין לדונו כעודן בידו וכן אם פינם ממיחם למיחם הרי זה ספק וענין פנה ממיחם למיחם יש מפרשים שעירה התבשיל מקדירה זו לאחרת ועודן בידו אם עירה ידונהו כעל גבי קרקע אם לאו ואע"פ שבפ' טומנין אמרו בענין הטמנה בדבר שאינו מוסיף שאסור להטמין בו משחשיכה ואמרו שאם פינן ממיחם למיחם מותר כבר ביארנו שאין הטמנה דומה לשהייה והטמנה מכיון שפינם ממיחם למיחם אין חוששים להטמנה ברמץ שכבר אנו רואים אותו משתדל בצנון אחר שמערה ממיחם למיחם אבל החזרה על הכירה מ"מ דומה למבשל ואף לדעת המפרשים הטמנה ושהיה בענין אחד ר"ל משום מוסיף הבל יש לפרש כאן שמיחם שני על גבי קרקע ושאל אם הוא כקרקע אם לאו אחר שדעתו לנטלו אחר העירוי וזו מסייעת לגדולי הפוסקים או שמא שאלו אם יש להקל בו מצד שנראה בדעתו להחזיר וי"מ כשנטל מיחם אחד מן האור ונטל אחר כן קדירה זו והניחה על גבי אותו מיחם ושאל אם יש להקל בו מצד שנר' בדעתו להחזיר וי"מ פינה ממיחם למיחם כשנטלה מכירה זו אם יכול להחזירה לכירה אחרת ומ"מ היה ראוי לומר מהו לפנות ממיחם למיחם וכן י"מ בשאלה זו אם פינה קדירה זו מכירה גרופה וקטומה אם יכול להוציא התבשיל ממנה ולערות לתוך קדירה אחרת המונחת ג"כ בגרופה וקטומה או שמא כל נתינה במיחם אחר נראה כהתחלת בישול ומ"מ ספק סופרים להקל לדעתנו ולפירוש זה התירו רבים ליתן מן המים שמושיבין לצד הקדירה לתוך החמין אלא שיש לחוש להם מצד אחר כמו שכתבנו למעלה:

משנה תנור שהסיקוהו בקש וגבבא לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו כיפה שהסיקוה בקש ובגבבה הרי היא ככירים בגפת ובעצים הרי הוא כתנור אמר הר"ם פי' כיפה הוא שאשו פחות מאש התנור ויותר מאש הכירה והכירה מקום בנוי בארץ כדי לשפות בו שתי קדרות ויתנו האש תחת שתי הקדרות בכירה אחת על זאת הצורה וכיפה הוא כמו כן בנוי בארץ והוא מקום ששופתין בו קדרה אחת ונותנין האש תחתיה ולכן יגדל חמימות הכיפה יותר מן לפי שהאש מתחלק תחת שתי הקדרות בכירה:

אמר המאירי ואחר שהשלים במשנתנו דין הכירה חזר לפרש דין התנור ואמר שתנור שהסיקוהו בקש וגבבה לא יתן בין מתוכו בין על גביו והוא הדין לגפת ועצים אע"פ שגרוף וקטום ולשיטתנו שאנו מפרשים לא ישהא נמצא שאסור לשהות בתנור אע"פ שגרוף וקטום ולא עוד אלא אפי' לסמוך שדין תנור בגרוף וקטום ככירה שאינה גרופה והטעם שהכירה אויר הרבה שולט בה שהיא רחבה מלמעלה מקום שפיתת שתי קדירות אבל התנור צר מלמעלה הרבה וחומו נשמר בתוכו ולשיטה האחרת מותר לשהות בו כל שהגיע למאכל בן דרוסאי ואף לשיטתינו כתבו גאוני הראשונים דוקא בתנור של נחתומים המפורש בשני של בתרא שחמימותו נשמר בתוכו הרבה אבל בתנורים שלנו לא:

כיפה פי' בגמ' שהיא כירה שאין בה אלא שפיתת קדירה אחת והיא מרבעת אורכה כרחבה ואין חומה נשמר בה כתנור אבל נשמר הוא יותר מכירה שאין אויר שולט בה כל כך ומתוך כך אם הסיקוה בקש וגבבה דינה ככירה להיתר שהיה ואם בגפת ועצים דינה כתנור אפי' לסמיכה וכתבו הגאונים שכירה שלנו אע"פ שאין בה אלא שפיתת קדירה אחת הואיל ויש בדפנותיה פתח רחב ואע"פ שסותמין אותו ברעפים כיון שאין הסתימה נעשית לגמרי בסיד או בטיט וכיוצא בו האויר שולט בו ודינה ככירה:

זהו ביאור המשנה ומאחר שעיקרה משום חיתוי כל שאין חשש לחיתוי כגון חי לגמרי או שהניח חתיכה של בשר חי סמוך לחשיכה כבר פסלו לכל הלילה ולצורך מחר אינו צריך לחיתוי ומותר בכל שהייה מבעוד יום אפי' בתנור על הדרך שכתבנו בפרק ראשון ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:

התנור כבר ביארנו שאין לו היתר אלא אפי' הוסק בקש וגבבה ואפי' גרוף וקטום אסור לשהות על גביו אא"כ נתבשל כל צורכו וצמוקו רע לו ואין צריך לומר לתוכו ואפי' לסמוך לו אסור וכן ביארנו שהכיפה בגפת ועצים דינה כתנור ובקש וגבבה דינה ככירה ויש מתירים בתנור גרוף וקטום וראייתם ממה שאמרו בסוגיא זו אלא כירה כי אינה גרופה וקטומה על גבה מי שרי אלא לסמוך משמע שהיה אביי סובר שאף התנור כל שגרוף וקטום מותר שאם לא כן היאך מקשה ממנה לסמיכה ופרשה בגרוף וקטום שבכירה מותר והם פוסקים כאביי אלא שגדולי הפוסקים כתבו כאביי לענין לסמוך וכרב אדא בגרוף וקטום ושמא הם סוברים שאף אביי כך הוא סובר ואיפשר לפרש הסוגיא ג"כ בדרך זו:

כבר ביארנו שהכירה מקום שפיתת שתי קדירות לפי' אם נחלקה לרחבה כבר נשאר מקום שפיתת קדירה אחת בכל חלק וחלק ואין זה קרוי נתיצה והרי היא בטומאתה נחלקה לאורכה הרי לא נשאר מקום שפיתה כלל וזו היא נתיצה גמורה ופקעה טומאתה והכיפה הואיל ואורכה כרחבה ואין שם אלא מקום שפיתת קדירה אחת כל שנחלקה בין לאורכה בין לרוחבה נתיצה גמורה היא וטהורה:

המשנה השניה אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שיתגלגל ולא יפקיענה בסודרין ור' יוסי מתיר ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה אמר הר"ם פי' מיחם שם הכלי שיחמו בו המים והוא נעשה מנחשת או מברזל ברוב ותשאר חמה אחר שיורידוה מן [האש] ופי' תתגלגל תתערב הענין שתתבשל קצת בשול וסודר שם הבגד והקבוץ סודרין וכשיהיה הסודר חם והוחם השמש לא תתגלגל בו ביצה ולא חלק ר' יוסי בסודר שהוחם באש שאסור לצלות בו לפי שהכל מודים בתולדות האור שהוא אסור אבל המחלקת במה שהוחם בשמש רבנן אוסרין אותו כדי שלא יתגלגל בתולדות האור ור' יוסי אינו מודה בזאת הגזרה וכמו כן אינו חולק ר' יוסי בחול ואבק דרכים כי הוא אסור להטמין שם הביצה לבשל אע"פ שהוחמו מן השמש אלא מפני טלטול העפר שהוא אסור לדברי הכל ואין הלכה כר' יוסי:

אמר המאירי המשנה השניה וענינה להתחיל בביאור החלק השני ואמר על זה אין נותנין ביצה בצד המיחם ר"ל הוא סיר של נחושת שהיא על האש או שהוסרה משם ועדיין היא חמה ביותר ואמר שאין נותנין ביצה בצדה כדי שתתגלגל מחומה ופירשו בגמ' שאם עשה כן ונתקיימה מחשבתו ר"ל שנתגלגלה חייב שהמבשל בתולדת האור כמבשל באור עצמו ואמר אח"כ ולא יפקיענה בסודרין ר"ל שלא יכרכנה בסודר שהוחם בחמה כדי שתתגלגל מחומה של סודר ואע"פ שתולדות חמה אינן כתולדות האור ליקרא בישול גזרו עליהן משום תולדות האור ובזו מ"מ בדיעבד פטור ור' יוסי מתיר לכתחילה שאינו גוזר תולדות חמה אטו תולדות האור ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא ומ"מ בהוחם ע"י האור חייב כנתינה בצד המיחם ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים ר"ל בשעה שהחמה בצהרים שחול הדרכים והאבק חם ביותר אסור להטמין ביצה לשם בשביל שתצלה וה"ה בשביל שתתגלגל אלא שדבר בהווה שצלייתה בחול מצויה אבל בצד מיחם ובכריכת סודר אין צליה מצויה בהם אלא גלגולה ור' יוסי לא חלק בזו ופי' הטעם בגמ' בזו שתי סבות אחת הואיל והחול דומה לרמץ שמא יטמין ברמץ והשניה שמא לא יהא שם חול ואבק עקורים בכדי צורך הטמנה ויבא לחפור בידיו ומ"מ באלו בדיעבד פטור ויש לך שלישית שמותרת לכתחילה והוא בחמה עצמה וכמו שאמרו בגמ' בפרק חבית קמ"ו ב' נותנין את המים הצוננין בחמה כדי שיחמו מפני שהחמה אין בה תורת בשול ואין בה גזירה להחליף חמה באור אבל תולדת חמה שמא הרואה יחשוב שתולדת אור הוא וראוי לגזור ונמצאת למד בה יפה כח הבן מכח האב ושמא תאמר בחול מיהא מה הוצרך לאסור בשבת וכן מה הוצרכנו בפירושה שנתחממה בחמה והלא אף הטמנה מערב שבת אסורה בו וכמו שאמרו שאין טומנה בחול ואפי' שלא נתחממה בחמה וכן אף באבק פשוט איסורו אע"פ שאינו מוסיף הבל מיהא משחשיכה שלא התירו הטמנה בדבר שאין מוסיף הבל אלא מבעוד יום תדע שלא נאמר איסור הטמנה אף בדבר המוסיף הבל אלא בהטמנת חמין אבל צונן מותר להטמינו אף בדבר המוסיף הבל שאין הדברים המוסיפין הבל מולידים הבל לדבר שאין שם חום כלל אלא שמוסיפין אותו לדבר שיש בו חום קצת וכמו שאמרו לי התיר ר' להטמין את הצונן ואע"פ שיש מפרשים אותה להטמינן שלא יחמו אין הדברים נראין ואף לדבריהם פירושו מפני שאפי' מטמינם כדי שיחמו אין בו איסור הילכך הטמנת ביצה צוננת או כל דבר צונן אף בדבר המוסיף הבל ואף בשבת מותר:

משנה מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סלון של צונן לתוך אמה של חמין ואמרו להם חכמים בשבת כחמין שהוחמו בשבת ואסורים ברחיצה ובשתייה ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה אמר הר"ם פי' סלון צנור עגול יהיה עשוי מחרס או עופרת או זולתם וחמי טבריא ידועים כי היו מימיהם כלם מרחצאות חמים בטבעם ואמה שם שוקת המים ומושכין ממנו בסלונות והיו אותן הסלונות ונתנו חכמים אותן המים בשבת כחמין שהוחמו בשבת שהן אסורין בשתיה ולרחוץ בהם אפי' אבר קטן מאיברי הגוף וביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב שהן מותרין בשתיה וברחיצת פניו ידיו ורגליו ואסורין לרחוץ בהן כל גופו:

אמר המאירי מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סלון של צונן לתוך אמה של חמין וכו' יש מפרשים שכונת אנשי טבריה להחם את הצונן היה ולצורך שתיה מפני שלא היו חמי טבריה ראויים לשתיה אלא מדרך רפואה ואף המים הסמוכים שהיו שותים מהם היו צוננות יותר מדאי ואנשי טבריה נתנו סילון של מתכת בתוך אמת החמין ראשה האחד סמוך לשפת המים הצוננים וראשה האחר יוצא חוץ לשפת אמת החמין והמים הצוננים נכנסים באותו סילון ומקלחין חוץ לשפת החמין ולא היו המים החמין מתערבים עם הצוננין שהרי עובי הברזל מפסיק שהסילון עגול הוא ונמצאו המים מתחממין בעברם תחת המים החמים בתוך הסילון כעין פך של שמן באמבטי והיו לוקחים מהם כשהיו מקלחים בעוד שהיה חומם עליהם ושותים ואסרו להם חכמים אע"פ שמבעוד יום היו מכניסים את המים מפני שזה כהטמנה בדבר המוסיף ואע"פ שלא אסרוה אלא בחמין טעם הדברים מפני שהדברים המוסיפים אין בהם חום מורגש אבל המים החמים הואיל וחמימותם עמהם נעשה הצונן בהם כהטמנת חם בדבר המוסיף ונחלקו בגמ' עולא ורב נחמן שעולא אמר הלכה כאנשי טבריה ונראה מפני שלא היה חושש להטמנת צונן כלל ורב נחמן השיבו כבר תברינהו אנשי טבריא לסילוניהו כלומר ואי אתה רשאי להתיר הואיל ואסרו להם חכמים וגדולי הפוסקים והמחברים פסקו כרב נחמן אלא שיש סוברים לפסוק כעולא ומ"מ יש שפירשו במעשה של טבריא שלא כונו אלא לצנן את החמין שלא היו יכולים לרחוץ שם להדיא מרוב חמימותם והיו מערבין בהם מים צוננין דרך סילון ואסרו להם חכמים מצד חמום המתילד בצוננין שהרואה יאמר להחם הוא או שיאמר מה בין זה לזה ומטעם הטמנה בדבר המוסיף ולשיטה זו חזקו דברי הפוסקים כעולא ולהתר הואיל ולא עשו להחם את הצונן אלא לצנן את החם שהוא מותר אפילו בשבת אין לגזור בה משום הטמנה דעלמא ונשוב לביאור המשנה והוא שאמרו להם חכמים אם בשבת כלומר אם הבאת סלון זה לתוך החמין היה בשבת הרי הם כחמין שהוחמו בשבת ואסורים ברחיצה ושתיה והוא הדין לפניו ידיו ורגליו ואם ביום טוב הרי הם כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורים ברחיצת כל הגוף אבל מותרים הם בשתיה שהרי כל צורך אוכל נפש מותר בי"ט וכן מותר לרחוץ בהן פניו ידיו ורגליו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן: