מאירי על שבת רעח

המת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממין ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל בין שנשתהא בין שלא נשתהא ואפי' בשני ימים טובים של ראש שנה מה שאין כן בביצה שנולדה בזה אסורה בזה ומ"מ במקום שאין בני תורה בין ביום ראשון בין ביום שני מחמירין להם וכבר ביארנו ענין זה בכדי צרכו בראשון של יום טוב:

מתעטף אדם בכילה ובכוסכיה ר"ל אותם רצועות התלויות בה כדי לפרסה ויוצא בה לרה"ר ואין אומרין שאותם הכוסכין אינם עשויים אלא לפריסת אהל ולא לצרך עטוף כלל והרי הן משאוי אבל היוצא בטלית שאין מצויצת כהלכתה חייב חטאת ולא מפני הטלית שהעטוף כמלבוש הוא אלא מפני הציציות שהן משאוי ושמא תאמר ומה בין ציציות הטלית לכוסכין שבכילה כבר אמרו בסוגיא זו ציציות לגבי טלית חשיבי ולא בטלי כוסכין לגבי כילה לא חשיבי ובטלי ופירשו בה גדולי הרבנים ציציות חשיבי מפני שהם של תכלת ולמדו רבים מדבריהם שטליתות שלנו הואיל ואין שם תכלת בטלים הם אצל הטלית ואע"פ שאינה מצוייצת כהלכתה יוצאין בה וגדולי המחברים פירשו ציציות חשיבי כלומר שדעתו עליהם לתקנם וא"כ אף בלא תכלת כן ובמצוייצת כהלכתה מותר אף בלילה שאינו זמן ציצית שאין הציצית הגמורה משאוי אלא הרי הוא מנויי הטלית ומטכסיסיו כמו האימרא שאלו היה משאוי לא היה הציצית דוחה שבת אף בעשוי כהלכתו שאין מצות עשה בלא כרת דוחה שבת ולמדת ששאר בגדים שהיה יוצא מהן מלל אפי' חוטין ארכים יוצאין בהן שאין קפדים בהם ויש דנין עכשו כל טליתות שלנו כטלית שאינה מצוייצת כהלכתה ואין דבריהם נראין וכבר ביארנוה:

אע"פ שביארנו שאין תולין את המשמרת ביום טוב מערים ותולה אותה לצורך הנחת רמונים בתוכה או שאר פירות שהרי לא נאסר אלא שלא יעשה כדרך שעושין בחול והנחת פירות אינו דרך חול ומאחר שנתלית לכך מסננין בה שהרי נותנים לתלויה כמו שביארנו במשנה ומ"מ צריך שיתן בה רמונים תחלה על הדרך שביארנו כדי שיהא שם קצת הוכחה ולא תהא הערמתו ניכרת ואע"פ שבמועד אמרו מטילין שכר במועד לצורך המועד הן שכר של תמרים הן של שעורים ואע"פ שיש לו ישן מערים ושותה מן החדש אלמא שאף בלא שום הוכחה מותר להערים בזו אין הערמתו ניכרת שהרואה אומר לצורך המועד הוא שאין הכל יודעין שיהא לו מן הישן:

מותר לתלמיד חכם ליתן גרגיר של שום בנקב החבית המטפטף ומערים ואומר שלהצניעו נתנו לשם ומ"מ בעץ אסור שהוא מתקן כלי לגמרי וכן מותר לו לילך לישן בספינה שבמים שהיא של גוי ויודע שיעבירוה לצד אחר ומערים ועובר לשמור פירותיו שכל זה אינו אלא הערמה בעלמא ואינו אסור אלא מדבריהם ותלמיד חכם אין לחוש להקל בכך אלא מדרך צרך גדול ובאדם אחר מיהא אסור בראשונה מפני שהוא כעין תקון כלי ובשניה מפני שהיא בכלל גזיר' שיטה שעל פני המים שאף כאן יש לגזור שמא יעשה חבית של מלחים וכן כתבוה גאוני הראשונים וגדולי המחברים התירו את אלו אף באדם אחר ואין הדברים נראין:

המשנה השניה נותנין מים על גבי שמרים בשביל שיצולו מסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית ונותנין ביצה במסננת של חרדל ועושין אנומלין בשבת בכוס ביום טוב בלוגין במועד בחבית ר' יצחק אומר הכל לפי האורחין אמר הר"ם פי' יצולו כמו יסננו כי הדבר הזך קורין אותו צלול והוא הפך עכור ומסננין כמו צוללין בסודר ובתנאי שלא יטה בידו הבגד בפי הכלי כדי שיהיה שופך במקום משופע כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול והתנאי בכפיפה מצרית שלא תהיה גבוהה מתחתית הכלי טפח אלא פחות מזה כדי שלא יעשה אהל עראי בשבת לפי שהוא אסור כמו שביארנו וטבע הביצים שטורפין אותם ונותנין אותם בדברים העכורים ויזככו אותם ויבדילו העב מן הדק ואנומלין הוא יין ודבש ופלפלי' ולגין כד ומה שאמר ר' צדוק הכל לפי האורחין אפשר לפרשו בשני פירושים האחד מהם כי הוא חולק על ר' יהודה במאמרו ובמועד בחבית ואמר ובמועד הכל לפי האורחים בין בשבת בין ביום טוב בין במועד והלכה כתנא קמא והוא שיעשה מן האנומלין בכל מה שירצה:

אמר המאירי המשנה השניה והכונה להתחיל בה בביאור החלק השני והוא שאמר נותנין מים על גבי שמרים בשבת כדי שיצולו והוא שכשנשארו השמרים לבדם בחבית של יין היו נוהגים ליתן לתוכם מים כפי כמות השמרים ולאחר שלש שעות או ארבע אותם המים קולטים ריח היין וכן שלחלוחית היין שבין השמרים מתערב בהם ומוציאין אותם ושותים אותו ואמר שהוא מותר שאין כאן ברירה כלל שאין כאן נתינה במסננת כלל ואין זה אלא כמזיגת מים ביין וגדולי הרבנים פי' על גבי שמרים הנתונים במשמרת מבעוד יום כדי שיהו צלולים ויצאו הרבה דרך המסננת ומסננין את היין בסודרין מפני הקמחי' הקרויים קאנש ובכפיפה מצרית העשויה מצורי הדקל ואין זה ברירה שהרי אדם יכול לשתותו עמהם וגדולי המפרשים פירשו שהסודר נקביו רחבים וכל שכן הכפיפה ואין ברירת הקמחים ניכרת בה כ"כ שאינם עשויות אלא לזגים וחרצנים ואיני מבין בסודר מיהא היאך פירשוה כן ונותנין ביצה במסננת של חרדל ר"ל ביצה שהיא טרופה מאתמול ונותנים במסננת של חרדל והחלמון נוטף לתוך החרדל ומאדימו והחלבון מתוך שיש בו דבקות נשאר למעלה ואין כאן ברירה שאף החלבון אוכל גמור הוא ואי אתה מפרשה לתוך התבשיל ומסננת של חרדל משום שינוי שאם לתוך תבשיל חם הרי מבשל ואם לתוך תבשיל קר הרי מפסידו אלא כמו שפירשנו:

ועושין אנמלין בשבת ופירושו בדרך זה שיתן הדבש ופלפלין השחוקים מאתמול בכוס ואח"כ יהא נותן היין עליו וטורף באצבעו וי"א שאינו טורף ביד אלא מנענע את הכלי עד שיתערבו הדבש והפלפלין עם היין ור' יהודה אומר וכו' ולא בא לחלוק עם תנא קמא אלא להוסיף ולפרש בשבת בכוס על הדרך שביארנו ולא בפעם אחת לשיעור שני כוסות בי"ט בלגין ובלבד לצורך י"ט לבדו ובמועד בחבית כחול ור' יצחק אומר הכל לפי האורחי' ר"ל ביום טוב ובמועד:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

נותן אדם יין צלול ומים צלולים לתוך המשמרת ואינו חושש שהרי אין כאן סרך ברירה כלל אבל בעכורים לא שנראה כבורר ובין הגתות שהיין תוסס ועב ועכור אלא שאין עכירותו כעכירות שבישן שעכירות שבין הגתות אדם שותהו הוא ושמריו ואין כאן תקון גמור הילכך טורף חבית ושמריה ר"ל טורף ומנענע ונותן לתוך המשמרת ואינו חושש וגדולי המחברים לא התירו אף בצלול אלא בסודר וכפיפה ופירשו משנת סודר וכפיפה בצלול ושלא כזעירי אלא במשמרת לעולם אסור:

אע"פ שהתרנו לסנן את היין בסודרין מפני הקמחים צריך להזהר שלא יעשה גומא מן הסודר בפי החבית או הכלי שמסנן לתוכו שזהו מעשה חול ואסור וכן מה שהתרנו לסננו בכפיפה מצרית דוקא שלא יגביה הכפיפה מקרקעית כלי התחתון שהיין יורד לתוכו טפח שזהו סרך אהל:

מטלית ששוטחין על הגיגית לכסותה והיא הנקראת פרונקא אין נותנין על כלה אלא על מקצתה או שמשיירים בה מעט שלא יהא בדרך אהל ומשפך שמריקין היין דרך בו מן החבית לקיתון או לאשישה לא יהדק בנקב שבו קשין וקסמין דקין שהרי זה כמשמרת לגמרי ויש ברירה ולפי שטתנו דוקא בעכור אבל בצלול מותר ולדעת גדולי המחברים אף בצלול ומ"מ מריקין מכלי אל כלי דרך נחת שיערה את הצלול וישאר הפסולת בשולי הכלי ויזהר כשיגיע לפסולת שלא ימצה מעט מעט טיפה טיפה מן היין הנשאר עם הפסולת שזהו ברירה אלא כיון שיצא הצלול יניחהו מיד וזהו ביאור שמועת שאפו ממנא למנא ובקצת ספרים גורסין ממנא למנא בציבתא ואינו כלום: