מאירי על שבת רעט

חרדל שלשו מערב שבת למחר ממחהו בין ביד בין בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף הדבש בכח כדרך שטורפין ביצים בקערה אלא מערב וכן שחלים ששחקם מערב שבת למחר נותן לתוכם שמן וחומץ וממשיך לתוכם אמינתא הקרויה מינט"אה בלעז שהיא יבשה ושחוקה מאתמל ונעשית אבק ונאכלת עם השחלים ואמר שמעפר באותו אבק עליהם ובלבד שלא יטרוף אלא מערב וכן שום שריסקו מערב שבת למחר נותן לתוכו פול או גריסין מבושלים מאתמול ולא יטרוף אלא מערב:

אע"פ שהתרנו במשנה עשיית אנימלין בשבת אלונטית מיהא אסורה והוא יין ישן ומים צלולין ואפרסמון ועושין אותו לשתותו אחר המרחץ והרי הוא דוגמת רפואה:

המשנה השלישית אין שורין את החלתית בפושרין אבל נותן לתוך החומץ אין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן אבל נותן הוא לתוך הכברה או לתוך הכלכלה אין כוברין את התבן בכברה ולא יתננו במקום גבוה בשביל שיזרה המוץ אבל נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס אמר הר"ם פי' שורין מלה ידועה חלתית היו משתמשין לפי שהיתה ארצם קרה כרשינין הוא זרע נקרא בערבי כרשנה ובלשון הקדש כוסמת ומאכילין אותה לבקר ושפין פירושו כמו מקנחין או ממרחין ביד אבל נותן הוא לתוך הכברה והיא מתקנחת שם מאליה כלכלה סל כוברין פעולה מן כברה מוץ התבן הדק אבוס מקום שאובסין שם הבהמות אבוס בעליו:

אמר המאירי המשנה השלישית והיא חוזרת לביאור עניני החלק הראשון והוא שאמר אין שורין את החלתית בפושרין פי' חלתית הוא מין פרי ששורין אותו בפושרין ושותין אותו לרפואה לחולי הנקרא יוקרא דלבא כלומר כאב הלב מפני שהוא נכר שלרפואה הוא עושה וגזירה משום שחיקת סמנין אבל נותן את החלתית לתוך החומץ ומטבל מאכלו באותו חומץ ואין כאן היכר לרפואה שכל השנה אדם נוהג בטבול אין שורין את הכרשינין ויש גורסין אין שולין והכל אחד והענין הוא הצפת מים עליהם בכלי והפסולת עולה למעלה ואדם אוכל מן התחתונות שרויות ואיסורו משום בורר וכן אין שפין אותם ביד להסיר פסלתן שכל זה דרך ברירה אבל נותנין לתוך הכברה או לתוך הכלכלה שהיא נקובה ומקצת הפסולת נופל מאליו והוא אוכל מתוך הכברה שהרי ברירה זו מאליה היא באה אין כוברין את התבן בכברה כדי להפיל ממנה המוץ הדק הבא מזקן השבולת שלא יזיק לבהמה שזהו כבורר וכן לא יתננה במקום גבוה כדי שיהא הרוח שולט בה ויזרה את המוץ שזהו דרך ברירה אבל נותן לתוך הכברה ואינו כובר ומוליכה עד האבוס וקצת המוץ נופל מאליו:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

מאחר ששריית החלתית אין איסורה אלא שלא יעשה דרך חול ומגזרת רפואה אם שרה אינו חייב חטאת ואם שרה מאתמל מותר לשתותו בשבת מפני שהוא משקה שאדם שותהו לפעמים אף בלא רפואה ושריית שבת מיהא שהיא אסורה לא סוף דבר בפושרין אלא אף בצונן ואם התחיל לשתותה יום חמשי ויום ששי ובשבת לא היה אצלו שרוי מאתמל ומתירא שמא יסתכן בהנחתו מותר לשרות בשבת בצונן ולא עוד אלא שנותנה בחמה:

חלוק של פשתן שנתכבס מותר לכסכסו בשבת ר"ל לפשפשו בין שתי ידיו שאין זה נעשה אלא לרככו ואע"פ שהלבון מצהיל על ידי הכסכוס מ"מ הוא אינו מתכוין אלא לרככו שהלבון אחר שהוא לובשו תחת בגד אחר אינו קפיד עליו אבל הסודר סתמו מקפיד הוא על לבונו ומתכוין הוא לכך ואסור וגדולי הדורות שלפנינו פוסקים להיתר אף בסודר מפני שאין גורסין דבעי מיניה ופשט לי לאיסורא אלא ופשט לי כלומר להיתרא ופירשו שבחלוק אדם מתכוין ללבנו יותר מן הסודר: