מאירי על שבת קצא

פרק אחד עשר בעזר הצור:

הזורק וכו' כבר ביארנו בתחלת המסכתא שאע"פ שהקדימו בהתחלת ביאור ההוצאה בפרק ראשון להיותה עיקר המלאכות והיותר ארוכת הדברים שבכלם שמ"מ לא התבארו עניניה על הסדר והפסיק בעניניה בקצת פרקים וחזר לביאור דבריה בפרק בהמה ואשה ובפרק כלל גדול והמוציא ופרק ר' עקיבא והמצניע ובא עכשו זה הפרק להשלים מה שבא ממנה בזאת המסכתא לבאר עניני הזריקה וההושטה שהם בכלל הוצאה ותולדות שלה רק שיבאו דברים מפוזרים ממנה בעניני טלטול בקצת הפרקים הבאים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון בענין זריקה מרשות לרשות וזריקה ברשות הרבים וכן הושטה ברה"ר על איזה צד יתחייב כולו ועל איזה צד יפטר בשתיהם ועל איזה צד יתחייב באחת מהן ויפטר בחברתה והשני לבאר בענין קצת מקומות הנקראים רה"י כגון גובה תל או חריץ גבוה עשרה ורחב ארבעה אם מחיצות משלימות לשיעור זה השלישי לבאר בו דין זריקה במקום פטור ר"ל למעלה מעשרה ודין זורק למקום חיוב ונתגלגל למקום שאין בו חיוב או למקום שאין בו חיוב ונתגלגל למקום שיש בו חיוב על איזה חייב ועל איזה פטור הרביעי לבאר דיני זריקה בתוך הים או הנהר וזריקה מן הים ליבשה ומן היבשה לים ומן הים לספינה ומן הספינה לים ומספינה לחברתה ועל איזה צד מותר לטלטל מזו לזו ועל איזה צד אסור החמישי לבאר שאין חיוב חטאת אלא במי שתחלתו וסופו בשגגה זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו קצת דברים על ידי גלגול כמשפט סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

המשנה הראשונה הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד חייב מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע ר' עקיבא מחייב וחכמים פוטרין אמר הר"ם פי' דע כי רה"ר מגיע עד עשרה טפחי' ולמעלה מעשרה טפחי' ברה"ר הוא מקום פטור והמחלקת ביניהם הוא כי הזורק דבר מרה"י לרה"י ועבר על רה"ר ר' עקיבא אומר כי אם עבר אותו החפץ שזרק על אויר רה"ר בתוך עשרה שהוא כאלו נח ורבנן אינם אומרים כן אבל אם זרק למעלה מעשרה אפי' ר' עקיבא פוטר והלכה כחכמים:

אמר המאירי והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר הזורק מרה"י לרה"ר או מרה"ר לרה"י חייב שהזריקה תולדת ההוצאה היא וא"כ כשזורק מרה"י לרה"ר הרי זו הוצאה ומרה"ר לרה"י הרי זו הכנסה ומ"מ הזריקה לא נקראת אב שלא מצינו זריקה במלאכת המשכן אלא הוצאה או הושטה ומ"מ אין ההושטה נמנית באב שהושטה מין הוצאה היא כמו שיתבאר והרי שובט ומדקדק כיוצא בה שהיו במשכן ואעפ"כ הם תולדות למיסך ואורג אחר שהם ממינה לגמרי:

זרק מרשות היחיד לרשות היחיד ורה"ר באמצע והרי שעבר הכלי הנזרק דרך רה"ר ר' עקיבא מחייב מפני שהוא סובר קלוטה כמי שהונחה דמיא וכשנקלט הכלי באויר רה"ר הרי הוא כמי שהונח ונמצא עוקר מרה"י ומניח ברה"ר וחייב אחר שנקלט באויר שבתוך עשרה שהוא אויר רה"ר וחכמים פוטרים אפי' בתוך אויר עשרה שקלוטה אינה כמי שהונחה ואפי' בתוך שלשה לארץ ואין צריך לומר למעלה מעשרה שהוא מקום פטור והזורק בו פטור אפי' הונח שם אע"פ שהמוציא למעלה מעשרה או המושיט למעלה מעשרה חייב באלו חיובן מפני שמשא בני קהת כך היה בהוצאה כמו שהתבאר בפרק המצניע ובהושטה כמו שיתבאר בפרק זה ואין למדין זורק ממושיט והלכה כחכמים ואפי' נחה באויר זה על גבי זיז הואיל ולא נחה על מקום ארבעה ומ"מ כל שעבר בפחות משלשה סמוך לארץ ונחה על גבי משהו אע"פ שנתגלגל לשעתו חייב וכבר הרחבנו בביאורה בפרק ראשון:

משנה כיצד כצצריות שתים זו כנגד זו ברה"ר המושיט הזורק מזו לזו פטור היו שתיהן בדיוטא אחת המושיט חייב והזורק פטור שכן היתה עבודת הלויים שתי עגלות זו אחר זו ברה"ר מושיטין הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין אמר הר"ם פי' כצצריות גזוזטראות והוא בנין מעצים יוצא מהכותל ולחוץ בעליות על רה"ר ועושין אותו כדי להרחיב העליה והיו אותן גזוזטראות רה"י גמורה כבר הקדמנו זכירת מצריה וכשהיתה אותה הגזוזטרא יוצאה לרה"ר מזה הצד וגזוזטרא אחרת מצד אחר יהיה רה"ר באמצע ורה"י מכאן ורה"י מכאן בדיוטא אחת שהיו שתיהן בשוה בעליה אחת האחת אחר חברתה ורה"ר ביניהן כזאת הצורה המושיט חייב כי כן היתה עבודת הלויים כאשר יתבאר והזורק פטור כמו שאמרו חכמים כי זורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע פטור והדין היה גם כן במושיט לולי כי שהיא עבודה נשתמשו בה במשכן וכל המלאכות ממשכן גמרינן ודע כי אמרם המושיט חייב ואפי' למעלה מעשרה לפי שהלויים למעלה מעשרה היו מושיטין ואח"כ חזר לבאר איך היתה עבודת הלויים ואמר שתי עגלות זו אחר זו מושיטין את הקרשים מזו לזו כי העגלות היו נושאין עליהם הקרשים וכל אחת מאלו העגלות היו רה"י:

אמר המאירי שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברה"ר פירוש גזוזטראות זיזין היוצאים מן הכותלים ונסרים מונחים עליהם רחבים והם רה"י מפני שהם ברוחב ארבעה וגבוה (ג') [י'] ואמר שאם היתה גזוזטרא בצד זה של רה"ר וגזוזטרא אחרת בצד שכנגדה ורה"ר באמצע הזורק והמושיט פטור ולענין זורק באה משנה זו לדעת חכמים שקלוטה אינה כמי שהונחה ואף לענין מושיט פטור שאע"פ שמצינו הושטה במקדש כמו שהתבאר לא היתה ע"ד זו שהושטת קרשים מעגלה לעגלה ורה"ר באמצע לא מעגלה לעגלה שבצדה היתה שיהא רחב רה"ר מפסיק בנתים אלא מעגלה לעגלה שלפניה ואורך רה"ר בנתים:

ויש שואלים ומה ענין שנדקדק באיזה דרך היתה ההושטה ומ"מ ההושטה היתה שם יראה שמאחר שמן הדין היה לנו לפטור אחר שהוא למעלה מעשרה ואין אנו מחייבין אלא מצד שהיו במשכן דיינו אם מחייבין אותו על הדרך שהיה במשכן וא"ת לפטרו מטעם שנים שעשאוה הואיל ודרך המלאכה בכך שאי איפשר להושטה בלא שנים חייבים וכך היא בירושלמי וי"מ שהמושיט תחלה ומכניסה לעגלה האחרת קודם שיבא חבירו ויניחנה על קרקע העגלה הוא הוא עקר הענין והוא חייב וזהו שאמר חייב ולא אמר חייבים ומעתה זורק ומושיט באלו פטור אפי' למטה מעשרה וכן הלכה:

היו שניהם בדיוטא אחת ר"ל בעלייה אחת באורך רה"ר והיה אורך רה"ר מפסיק בנתים הזורק פטור ר"ל אפי' היה למטה מעשרה שהקלוטה אינה כמי שהונחה לדעת חכמים שלדעת ר' עקיבא כל שהיה למטה מעשרה חייב והמושיט חייב אף למעלה מעשרה שכך היתה עבודת הלוים במקדש ששתי עגלות היו הולכות זו אחר זו ברה"ר ומושיטין את הקרשים מזו לזו שלפניה אבל לא זורקין שלא היו הקרשים כדאי לזרקן מפני כבדותן ואף הושטתן לא היתה לאותה שבצדה אלא לאותה שלפניה על הדרך שכתבנו וכמו שיתבאר בגמ' בע"ה וכל שאנו פוטרים בין בזריקה בין בהושטה פטור אבל אסור ויש צדדין בזריקה שהוא פטור [ומותר] ובגמ' יתבאר בע"ה והושטה עצמה שחייבנו י"מ הטעם מפני שידו בתר גופו גרירה וגופו למטה מעשרה אבל זורק הולכין אחר הנזרק עד שלמדו מכאן שאם היה עומד למעלה מעשרה והושיט פטור ואין הדברים נראין:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: