מאירי על שבת קצב

כבר ביארנו בראש המסכתא שההוצאה אב מלאכה ושבפרק זה הוצרכו לשאול מהיכן נאסרה ואע"פ שהוא פשוט שבמשכן היתה מ"מ יש לפקפק בה שתהא מלאכה ומה לי מזוית לזוית מה לי מרשות לרשות והוצרכנו להוציא איסורה ממה שנ' איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה ופירש לשעתו ויכלא העם מהביא ואין גורסין בסוגיא זו וממאי דבשבת קאי שאף אם לא היה אלא בחול מ"מ הוא מכניס הבאה בכלל מלאכה ואף בתלמוד המערב אמרוה כן מנין שהוצאה קרויה מלאכה שנ' אל יעשו עוד מלאכה ויכלא העם מהביא ומ"מ יש גורסין כאן ממאי דבשבת קאי והביאוהו העברה העברה מיום הכפרים ומ"מ הזריקה לא מצאנוה במשכן שאם אתה מביאה ממה שאורגי יריעות זורקין בוכיאר ביריעה וענין בוכיאר ביריעה הוא כלי שקנה של ערב נתון בתוכו והוא זורקו בין שני דפני היריעה הרי אגדו בידו ר"ל שחוט של ערב נאחז בידו ואינו נשמט ממנו ואפי' אם תפרשה בניסכא בתראה ר"ל בחוט אחרון שהכל נשמט ממנו והבוכיאר נופל לצד האחר הרי תוך דפני היריעה מקום פטור הוא שהרי אין רחבן ארבעה ואם מפני שאורגי יריעות זורקין אותו [לשואליהן או לשולייהן ר"ל] לתלמידיהם מלשון שוליא דנגרי כלומר שהיו אלו צריכים לכליהם של אלו הרי אמרו איש איש ממלאכתו ממלאכתו הוא עושה ולא ממלאכת חברו שלא היו שואלין זה מזה כלל ועוד הרי מ"מ העברה ברה"ר לא מצינו אלא כל העברת ארבע אמות ברה"ר וכל זריקה קבלה היתה בידם להיותם תולדת הוצאה ואף ההושטה אע"פ שהיתה במשכן ממין הוצאה היא ותולדה שלה והוא שאמרו גמרא גמירי לה ויש גורסין הלכתא גמירי לה ר"ל הלכה למשה מסיני עד שפרשו מתוכה שהזורק או המעביר והמוציא בהעלם אחד חייב שתים ואין זה כלום שהרי בפרק זה אמרו בזו רבי יהודה מחייב שתים אחת משום הוצאה ואחת משום העברה ולא אמרה אלא שהיה מחייב על התולדה במקום אב ולמדת לפי דרכך שההעברה תולדה היא וכבר ביארנו שכל שעושה שתי תולדות היוצאות מאב אחד או כל שעושה אב ותולדה שלו אינו חייב אלא אחת:

הזורק ארבע אמות בכותל בדבר המדביק כגון דבילה שמינה למעלה מעשרה פטור כזורק באויר שהרי לא נחה ברה"ר שאין רה"ר למעלה מעשרה ודין רה"י אין לו שאינו מקום מסויים שיהא לו רחב ארבעה בגובה עשרה שהרי לא נח בראש הכותל אלא בפניו אבל הזורק בה למטה מעשרה חייב:

כבר ביארנו שאבות מלאכות ארבעים חסר אחת וכלן כל שהזיד בהן בהתראה בסקילה בלא התראה בכרת ובשוגג חטאת ואם עשה את כלן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת: