מאירי על שבת קצ

יראה מסוגיא זו שלא סוף דבר שנקרא עציץ נקוב כשהשרש כנגד הנקב אלא אף כשאינו כן שהרי לר' שמעון שאלו שרש כנגד הנקב מה לי אמר ר' שמעון אלמא לרבנן אף כשאין שרש כנגד הנקב עציץ נקוב הוא וי"מ מכאן אפי' היה הנקב בדפנות ולא יראה לי כן אלא שהיו הנקבים בשוליו אלא שלא היו כנגד השרש:

כל כלי שניקב למטה מרביעית ר"ל שאינו מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה אין שם כלי עליו אבל כל שמחזיק רביעית אע"פ שניקב כלי הוא אלא שהנקב מוציאו מידי טומאה אם הוא בשיעור המבואר בכל אחד מהם באיזה שיעור ישבר הכלי ויצא מידי טומאתו וכלי חרש העשוי לאוכלין שיעורו משינקב כמוציא זתים והעשוי למשקין בכונס משקה ר"ל שאם יושיבוהו על המים יכנסו המים באותו נקב:

חמש מדות בכלי חרש ניקב במוציא משקה והוא נקב דק שהמשקין יוצאין ממנו אע"פ שהוא דק שבדקים טהור מלטמא גיסטרא כלומר אם כלי שלם הוא אינו נטהר בכך אבל אם הוא שבר כלי שהיה ראוי להשתמש בו שהיא מקבלת טומאה עדיין טהרה במוציא משקה לפי שהוא עשוי לקבל המשקין הנוזלים מן הכלי ואם מוציאה משקין בטל תשמישה שאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא ונמצא כלי זה שניקב במוציא משקה טהור שלא יטמאו שבריו שנקב זה בהם ועדיין כלי הוא לקדש בו מי חטאת אם הוא שלם אע"פ שנקב במוציא משקה ואע"פ שכלי צריך לו כדכתיב מים חיים אל כלי שעדיין תורת כלי עליו ומשום נקב זה אינו נפסל שהקדוש הוא נתינת האפר על המים ומתוך דקות הנקב ועבוי המים שמחמת האפר אין יוצא כל כך בשעת הקדוש ושמא תאמר והלא מצד עצמו הוא פסול מפני שהוא מקבל טומאה ותנן כל מעשיה אין נעשין אלא בכלי אבנים כלי גללים כלי אדמה י"מ שלא אמרוה אלא עד שלא נתנו אפר למים הא משעת נתינת אפר ואילך אין חוששין לכך מפני שמאותה שעה ואילך לא היו מקבלים טומאה כמו שאמרו מי חטאת שנגע בהם שרץ טהורים אלא שזו אינה שלא אמרוה אלא בנגיעה מגבו ובכלי חרס וללמד שאף לחטאת אינו מיטמא מגבו אלא שמתרצים הקושיא בדרך אחרת וכבר כתבנוה במסכת נדה פרק סימן ניקב בכונס משקה טהור מלקדש בו מי חטאת כלומר הופקעה טומאתו ונפסל מלהיות כלי לכך ועדיין כלי הוא להכשיר זרעים שבתוכו במים שבו ניקב בכדי שורש קטן אין מים שבתוכו מכשירין והרי הן כמי שאינם בכלי ועדיין כלי הוא לקבל זתים ר"ל והוא עצמו מקבל טומאה עדיין שכל כלי חרס סתם עשוי לאוכלין שיעורו במוציא זתים ניקב כמוציא זתים טהור מלקבל זיתים כלומר טהור מלקבל טומאה מתורת סתם כלי חרס והרי הן ככלי גללים ואבנים ואדמה שאין מקבלים טומאה ומ"מ עדיין חשוב הוא להציל בצמיד פתיל ואין אומרים שתהא הטומאה נכנסת דרך נקב עד שיפחת רובו ומה שנאמר כאן עדיין כלי הוא לקבל רמונים ופירושו שאם ייחדו לרמונים מקבלין טומאה מכאן ולהבא או שאם היו מיוחדים מתחלה לרמונים לא נטהרו אין הלכה כן אלא אף ייחדן לרמונים נטהרו במוציא זית ולא אמרו בבעלי בתים ששיעורם ברמונים אלא בכלי עץ ויש שואלים אחר שהגיסטרא טמאה היאך הכלי נטהר בנקב כזית ומפרשים אותה בשניקב בשוליו שאין שבריו מטמאין גיסטרא שאין יושבין אלא מסומכין ויש מתרצים שאין גיסטרא טמאה אלא בייחדה לתשמיש:

אע"פ שבצמיד פתיל הולכין בכלי עד שיפחת רובו בצמיד עצמו מיהא אפי' נפחת במיעוטו נטמא הכלי וכן כתבוה גדולי הדורות:

כלי אדמה שכתבנו שאין מקבלים טומאה כבר ביארנו בתלמוד ביצה כשנטל צרור וחקקו אבל אם גבל הטיט ועשה ממנו כלי הרי אלו מקבלין טומאה:

ונשלם הפרק תהלה לאל: