מאירי על שבת קסח

מפץ זה יראה מכאן שאין לו טהרה במקוה וגדולי הרבנים מפרשים את הטעם שלא נזכרה טבילה אלא בפרשת שרצים ובפרשת מדין ואחר שכן אינה עולה אלא לאותם הכלים שהוזכרו שם ופשוטי כלי עץ לא הוזכרו שם לטומאה ומעתה כל שאנו מזקיקין אותם לטומאה אם מדברי תורה כגון מדרס אם מדברי סופרים בקצת טומאות על הדרך שהזכרנו במסכתא זו בפרק ראשון ובראשון של חולין אין להם טהרה במקוה ואף בזו גדולי אחרוניהם סותרים את דבריהם ממה שאמרו מטה מיטמאת חבילה ומיטהרת חבילה והעמדנוה במסכת סכה בארכה ושתי כרעים אלמא פשוטי כלי עץ יש להם טהרה במקוה והם מפרשים שהמפץ הוא של גמי ושל שיפה ואינו כפשוטי כלי עץ ליטהר במקוה ומה שאמרו הואיל ויש במינו טהרה לא נאמר אלא מצד שכשהוא מתיבש דומה לעץ ובשני של בבא קמא יראה שיש למפץ טהרה ואיפשר שהיא אמורה במפץ העשויה ממיני העצים כגון חריות של דקל ודומיהם וגדולי הדורות שלפנינו פרשוה מצד שסתם מפץ היא ששה על ששה וכמו שהתבאר בשיעורן לטומאה וסתם מקוה ששה על ששה ברוחב כמו שאמרו אמה על אמה וכו' ואמתא באמתא לא יתיב וענינה כפשוטי כלי עץ ולא אמרו אין להם טהרה במקוה אלא במקוה סתם והוא אמה על אמה אע"פ שיש להם טהרה במקוה גדול או בנהר ולכרכו אינו יכול שקשה הוא כעץ והדברים זרים והוא שאמר שיש במינו טהרה והוא בכל שאר פשוטי כלי עץ הא כל שאין במינו טהרה במקוה אינו טמא מדרס ואע"פ שאמרו כיפת שאור שייחדה לישיבה בטלה ומיטמאת מדרס ואע"פ שהשאור אין למינו טהרה במקוה בזו הואיל וייחדה לישיבה עץ גמור הוא ואנו קורין בו יש במינו טהרה וכן שהשאור הואיל ומגדולי קרקע הוא יש במינו טהרה הוא:

המשנה השלישית מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים זורעים בתוכה חמשה זרעונים ארבעה על ארבע רוחות ערוגה ואחד באמצע שנ' כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זירועיה תצמיח זרעה תצמח לא נאמר כאן אלא זירועיה תצמיח אמר הר"ם פי' ערוגה שהיא ששה על ששה טפחים כבר ביארנו בפרק שלישי מכלאים ואני אזכור בכאן ממנו מעט מזער כפי דרכנו זה והוא כי אנחנו צריכין שיהיה בין כל זריעה וזריעה טפח ומחצה מריחוק כדי שלא יתערבו משום כלאים אלא אם תטה זוית בצד זוית או בצד סלע מקום זריעה שניה או לא נצטרך להרחיק ביניהם כי הגבלת הזויות יראה הבדלתם וכבר ציירנו בכלאים צורות הרבה ואני אצייר לך בכאן צורה אחת כדי שיתבאר ענין זאת ההלכה ואיך יזרע אדם חמשה הזרועים וזאת היא הצורה [ראה הציור בפיה"מ הנדפס בגמ'] וראייתו ממלת זרועיה שהיא מורה על הרבוי ואינה ראיה אבל היא אסמכתא חלושה כמו סימן וכשתרצה לדעת דיני ערוגה תעיין דברינו בה בכלאים והוא כלו דבר אמת ואינו לר' עקיבא בלבד:

אמר המאירי המשנה השלישית והיא מענין מה שלפניה והוא שאמר מנין לערוגה וכו' כבר ידעת שכלאי זרעים אין נוהגים אלא בארץ ישראל ומ"מ כל הזורע כלאי זרעים בארץ לוקה ומשנתנו בארץ היא שנויה ואף בארץ איסור כלאי זרעים אינו אלא כששני המינים יונקים זה מזה ושהדבר נראה כן לעין אבל אם לא היה נראה לעין אע"פ שיונקים זה מזה כגון היה גדר בנתים או ששני המינים נראים באיזה צד כמובדלים זה מזה מותר וכן אם אין יונקים זה מזה אע"פ שנראין מעורבין מותר הא אין איסורן אלא ביניקה ובמראית העין ואמרו במשנה זו שהערוגה שהיא מרובעת ששה טפחים על ששה טפחים יכול לזרוע בתוכה חמשה מיני זרעים ארבעה בארבע רוחות הערוגה ולא בנקודת הזויות אלא בנקודת האמצע שברוחות ואחת באמצע כל הערוגה בנקודת מרכזה והוא שיש זרעים מזרעוני גנה שאין דרך בני אדם לזרוע מהם אלא ערוגות קטנות כגון כוסבר וכרפס ודומיהם ותכונת זריעות אלו עם ביאור המשנה וסוגיא שלה מבולבל ביד המפרשים ומ"מ רוב מפרשים מסכימים בה שכל ארבע הזריעות שבארבע הרוחות יש בכל אחת מהן גרעיני' הרבה עד שאורך הזריעה בכל אחת מהן יש שישה טפחים ורחבה טפח והזריעה שבנקודת האמצע ארכה טפח ורחבה טפח ונמצאת למד בזריעת הרוחות שמשפת אורך כל אחת מהן עד הקרן טפח ומחצה מכאן וטפח ומחצה מכאן וכן משפת רחבן עד שפת זריעת האמצע טפח ומחצה שהרי כשתפרנס ארבעה הזריעות רוחב טפח לכל אחת מהן נשתיירו בתוך הערוגה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים וכשזרע בנקודת האמצע טפח על טפח נשאר מכל שפה שבטפח עד שפת רוחב כל אחת מארבע הזריעות טפח ומחצה ונמצאו י"ג טפחים זרועים בערוגה וכך היה ידוע להם שבשיעור הרחקה זו אין יונקים זה מזה ואי אפשר לו לזרוע את הקרנות שהרי זריעת הקרן תהא סמוכה לשל אמצע יותר מדאי וזו היא צורת הערוגה ויש מפקפקין בה מצד סמיכות נקודת הזויות שבזריעות זו לזו שאין ביניהם אלא טפח המשל בזה הרי זריעת המזרח טפח רוחב ואלו היתה הזריעה הולכת על פני כל הערוגה לא היתה רחוקה מזריעת הצפון והדרום אלא חצי טפח והילכך זוית שבזריעת המזרח אינה רחוקה מזוית שבצפון ובדרום אלא טפח ומ"מ כבר הקדמנו שכל שאין בו מראית העין מותר ואין מראית אלא ברוחב הזריעה וארכה ומורשא דקרנתא אין אדם מרגיש בה והרי בראש תור ירק אמרו שמותר כמו שיתבאר בגמ' אבל מ"מ ראוי לשאול ויזרע תשעה מינין כל א' בטפח על טפח ארבע בארבע קרנות וארבע בארבע נקודות האמצעיות ואחת באמצעה ונמצא בין זריעה לזריעה טפח ומחצה חלק כגון צורה זו ולא עוד אלא שאף מצד הזויות יש בה גם כן ריחוק טפח ומחצה ועוד באמת כך הם הדברים אלא שמשנה זו עצה טובה קמ"ל שבדרך זה אין כאן אלא תשעה טפחים זרועים ובדרך שהזכרנו יש בהן י"ג טפחים זרועים בתשבורת אלא שיש עוד לדון בה יזרע שבעה בדרך זה שיזרע צד המזרח על פני כלו ברוחב טפח וצד המערב שלשה טפחים שנים בקרנות ואחת באמצע וכן ברצועה האמצעית ונמצאו לו שנים עשר טפחים זרועים ונוח לו זריעת שבעה בהפסד זריעת טפח וזו היא הצורה ואם על כל פנים אתה חס על הטפח יזרע ששה בדרך זה שיזרע צד מזרח על פני כלו ברחב טפח ושלשה ברצועה האמצעית על הדרך שציירנו בזו וברצועת המערב יזרע בצד ימין שני טפחים אורך ברוחב טפח ובצד שמאל שני טפחים ומחצה אורך ברוחב טפח ונמצאו לך י"ג טפחים ומחצה זרועים וששה זרעים והרי שהרויח חצי טפח וזרע אחד וזו היא צורתה:

וכן שואלים שלא יזרע אלא ארבעה ויוכל לזרוע כמה טפחים וכל שכן אם לא יזרע אלא שלשה מינין והתשו' בכל אלו הוא שהגננים מצמצמים את זריעותיהם עד שיהו באים במדה ואע"פ שלחמשה מינין אתה זקוק לפרש את האמצעי בטפח על טפח כך היא המדה שהאמצעית מעוטה בשיעורה וכן יראה לי שדרך הערוגה ליזרע בארבע צדדים וחמשי שבאמצע והוצרכו חכמים ליתן שיעור בריבועה כפי מנהגם כלומר מנהג זריעתם בערוגה אחת צריך שיהא ריבועה כך וכך ויש מתרצים שכך הוא ידוע לחכמים חמשה בשית' לא ינקי טפי ינקי אף בשיעור הרחקה זו שאם היה זורע שלשה זרעים בכל רוח מתוך שהם סמוכים לגבולים הגבול מערבבם ע"י שהוא מושך העפר תמיד לגבוליו ונוטל מכאן ונותן לכאן ויונקים זה מזה כשמזיז העפר מן הזרעים לגבולים מצד שלחלוחית הזרעים מעורבת עם העפר ובירושלמי שאלו שאלה זו לתני תשעה ותרצו בערוגה שבערוגות מתניתא וחכמי שיטה זו מפרשים לשיטתם שמתוך שהוא בין הערוגות והא חופר תמיד מכאן ומכאן הגבולים מתמוטטים והוא צריך למשוך להם עפר תמיד ומזיז עפר מן הזרעים שעל הגבול ומתקן הגבול ולפיכך החמירו שלא לזרוע בכל רוח אלא זרע אחד שהוא סמוך לגבול ולא יבא למשוך העפר לזרע שזרע ואף גדולי המחברים נוטים לדעת זה כמו שיתבאר למטה [בע"ה] והרבה טורחים לתרצה ואיני רואה צורך בכך: