מאירי על שבת קכט

המשנה הששית יוצאין בסלע שעל הצינית הבנות יוצאות בחוטין אפי' בקסמין שבאזניהם ערביות יוצאות רעולות ומדיות פרופות וכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה אמר הר"ם פי' צינית חולי הנקרא בערבי סל"עא וחכמים קוראין אותה בת ארעא לעובי חלטיה וקושי עצמה וסלע כמו פשוט מפותח מכסף או נחשת וזולתו כי סגלת התועלת הוא בפתוח וחוטין חוטין קשורין בצואר ובלבד שלא יהו צבועין כי אם היו צבועים מחמת יפים תסיר אותם מצוארה ותראם לחברותיה ברה"ר רעולות כמו פעמונים או זגים כי הנשים הערביות היו יוצאות בזגין כמו שמנהגן לצאת תמיד והוא מין ממיני החלי הנטיפות והשירות והרעלות וכמהו והברושים הרעלו כלומר הונדו והרעלו והונעו כדי שיפול פרים וקסמין שבאזניהם עצים קטנים עגלים היו מכניסי' אותם בנקבי אזניהם כדי שלא יסגר הנקב ופרופות כמו כרוכות ר"ל כי הנשים היו אוספות שולי הרדיד וכנפותיו יחד על דבר קשה כמו אבן או עץ וקושרות מלמעלה ואח"כ אמר כי כל הנשים מותר להם לצאת בזה הענין ומה שייחד ערביות ומדיות לפי שהן הידועות בזה המעשה וזה המנהג:

אמר המאירי המשנה הששית והכונה לבאר בה ענין החלק הששי והוא שאמר יוצאין בסלע שעל גבי הצינית ופי' בגמ' בת ארעא ר"ל מכה שתחת כפות הרגל והיו רגילים לקשור בה סלע לרפואה ולענין גוף הרפואה שאלו בה בגמ' מאי שנא סלע אי משום דאקושא ר"ל שהיא קשה ומגינה על המכה מקוצים ויתדות ליעביד לה חספא אי משום שוכתא ר"ל חלודה היוצאת מן הכסף שמועיל למכה ליעביד לה טסא ר"ל רדיד של כסף ומה ענין למטבע אי משום צורתא ר"ל הצורה שבמטבע שהיא שוקעת ומניחין מקום שקיעתה על המכה שלא תדחק בדריסתו על המכה ליעביד ליה פולסא ושאלו בזו שנראה מכאן שהפולסא יש עליה צורה ובמציעא אמרו אין מחללין מעשר שני על אסימון ואמרו שם מאי אסימון פולסא אלמא פולסא אין עליה צורה עד שפירשו כאן ליעביד פולסא ויחוק עליה צורה ויש שפירשו כאן פולסא חתיכת עץ ויחוק עליה צורה וגדולי המפרשים פירשו שסתם פולסא ודאי יש עליה צורה על הדרך האמור בסוגיא זו אלא שהוא מטבע שאינו יוצא ולענין מעשר צריך מטבע היוצא ומטבע היוצא צריך לצורה מפורסמת לאותה מלכות כגון כתב שם האדון או שם עירו ותירץ בה שמע מינה כלהו מעלו ר"ל הקושי והצורה והחלודה ואין שלשתם אלא במטבע גדול כגון סלע וצריך שתדע שזו שאמרו אי משום צורתא שנר' ממנה שהם היו רגילים לרפא בצורות לא בצורות הנעשות על פי השעה לפי מבט הכוכבים חלילה שזהו מין ע"ז כמו שביארנו בסנהדרין אלא שהוא סלע מן הסלעים העוברים בהוצאה והיא רפואה המוניית כעשיית הצורה הנקראת צורה שלומיית על הלחי הבולט ולגדולי מפרשי הלכות ראיתי שהצורה שהיא שוקעת מועילה למכה ונראה ביאור דבריהם שמניחין מקום שקיעתה על המכה שלא ידחק מקום המכה בדריסתו וינזק ויפה פירשו:

הבנות יוצאות בחוטין ר"ל הבנות הקטנות שמנקבים את אזניהם ואין עושים להם נזמים עד שיגדלו ונותנין חוטים או קסמין באזן שלא יסתמו הנקבים וזהו שאמר אפילו בקסמין שבאזניהם כלומר אע"פ שהקיסמין אינם תכשיט כלל וי"מ חוטין שקולעין בהן שערותיהן שאסרנום בגדולה מסרך טבילה והקטנות הואיל ואין טבילה מצויה בהם מותר ויש דוחין פירוש זה מפני שהטבילה לקטנות אע"פ שלענין דמים אינה מצויה לענין טהרות מיהא מצויה ומצויה ועוד שהקסמין מעידין על החוטים שבתכשיטי האזן אנו עסוקים וי"מ בחוטין שבצואריהם ואין כאן סרך טבילה שאין אשה חונקת עצמה כמו שביארנו בראש הפרק:

ערביות רעולות ר"ל נשים ישראליות שבערביא יוצאות רעולות ר"ל בעיטוף ראשיהן ופניהן חוץ מן העינים והוא מענין הרעלו' הנזכרות בתכשיטי הנשים בנבואת ישעיה וכן מדיות יוצאות פרופות והענין שהיו נוהגות להתעטף בטלית שבו רצועה בשפה האחת כנגד הצואר וכורכת בשפה האחרת אבן או אגוז או מטבע וקושרת הרצועה על אותו הכרך שלא ישמט הטלית מעליה ואותו חבור הבא מצד אחד לחבירו הוא קרוי פריפה על הדרך שמתרגמים קרסים פורפיא והוא שאמר:

משנה פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע ובלבד שלא תפרוף כתחלה בשבת אמר הר"ם פי' זאת הפרפה היא בשבת כי אין בה קשר ולא כריכת החוט בלבד ואמר ובלבד שלא תפרוף כתחלה בשבת הוא חוזר על המאמר האחרון והוא אמרו על המטבע לפי שהוא אסור טלטול מטבע בשבת:

אמר המאירי פורפת על האבן או על האגוז או על המטבע וז"ש אח"כ ובלבד שלא תפרוף לכתחילה בשבת שאלו עליה בגמ' והא אמרת רישא פורפת לכתחילה ופירש בה סופא אתאן למטבע כלומר שהמטבע אחר שאינו ראוי לטלטול לא תפרוף לכתחילה בשבת אלא שאם פרפתהו מערב שבת יוצאה בו אבל אבן אחר שהקצה אותה והכינה לכך ראויה לטלטול היא ומותר ובתי ידים הנקראים גאנץ וכן כובע שעל הראש העשוי להולכי דרכים להגין מן החמה לא הוזכרו כאן ורוב גאונים מסכימים בהיתרם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

זה שהתרנו בחוטי הבנות אם היה של מיני צבעונין אסור ויש מתירים ולא הוזכר לדעתם על אבוה דשמואל שלא היה מניח את בנותיו לנשאן אלא מדרך חסידות ועל הדרך שהוזכר בו שלא היה מניחן לישן זו אצל זו ואע"פ שנשים המסוללות זו בזו לא נפסלו לכהונה היה עושה כן שלא יהו רגילות בקירוב בשר אחרים עד שיבאו לידי הרהורים רעים: