מאירי על שבת קכח

המשנה החמשית יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חברתה ובין משל בהמה ובטוטפת ובסרביטין בזמן שהם תפורין ובכבול ובפיאה נכרית שבחצר ובמוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנדתה בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ובלבד שלא תתן כתחלה בשבת אם נתן לא תחזיר שן תותבת ושן של זהב ר' מתיר וחכמים אוסרין אמר הר"ם פי' חוטי שער הם החוטי' הנעשין משער כי אין ענינם כענין חוטי צמר וחוטי פשתן הנזכרים בראש הפרק כי חוטי שער אפי' קשרן על עצמה קשר מהודק אינה חוששת לפי שהמים נכנסין בהם ולפי שמותר לטבול בהן מותר לצאת בהן בשבת כאשר ביארנו בראש הפרק ואלו השמיענו שלה היינו אומרין שלה שאין מאוסין לה מותר אבל של חברתה שהן מאוסין לה דשמא יש לחברתה בראשה חולי הנקרא חלי השועל והוא מריטת השער וכיוצא בו אסור ואלו השמיענו של חברתה היינו אומרין של חברתה שהיא ממינה אבל של בהמה שאינה ממינה אסור על כן השמיענו שהכל מותר ופיאה נכרית כמו מגבעות ידבקו בה שער נאה והרבה ותשים אותם האשה על ראשה דרך עראי כדי שתתקשט בשער ומוך מעט צמר או צמר גפן ודומיהם ובמוך שהתקינה לנדתה ואפי' נשתמשה בו או שלא יהיה קשור לפי שאם נפל לא תטלנו ולא תביאנו מפני מאיסותו אבל מוך שבאזנה ושבעקבה לא תצא בו עד שיהיה קשור קשר מהודק באזן או בעקב ומה שתתן האשה בפיה פלפל או מלח והדומי' להם הוא להעביר ריח הפה אם יש בו זוהמא או ריח רע ושן תותבת הוא שן נכרי שנותנת האשה בפיה במקום שנה שנפל לה דרך עראי ותחזק בלחיצת השנים האחרים ושן של זהב הוא שיהיה משניה משונה במראיתו ותעשה מכסה מזהב בצורת אותו השן ותרכיבה עליו להסתיר מומה ור' אומ' שכיון שזה המעשה להסתיר מומה שלא תעקור אותו להראות לחברתה וחכמים אומרים שתעקור ותראה ברה"ר ולפיכך אסור לצאת בו והלכה כחכמים:

אמר המאירי המשנה החמשית והכונה לבאר בה ענין החלק הה' והוא שאמר יוצאה אשה בחוטי שער ר"ל באותם חוטים שקולעת בהם שערה וקווצותיה שהיו נוהגות לקלען בשער בין בשלה ר"ל בשערות התלושים שלה שקלעה בהם שער ראשה בין משל חברתה בין משל בהמה כגון של סוס ואין לחוש שמא תטבול ותרפם שהרי חוטי שער אין חוצצי' ופי' בגמ' ששלשתן הוצרכו כלומר לא סוף דבר בשלה שאינו מאוס אצלה ואין לחוש שמא תשלפם מתוך מיאוסה בהם אלא אף בשל חברתה ולא סוף דבר בחברתה שמתוך שהיא בת מינה אינה חוששת שיכירו בה ותתבייש אלא אף של בהמה שהוא ניכר ויש לחוש שמא תתבייש ותשלוף מותר שמ"מ הואיל וכרכה בהם שערה אין לחוש להיות שולפתם מעל ראשה ופי' בגמ' דוקא ובלבד שלא תצא ילדה בשל זקנה וזקנה בשל ילדה ששחורות ע"ג לבנות ולבנות על גבי שחורות מאוס הוא ותבא לידי שליפה ויש פוסקים שילדה בשל זקנה מותר שגנאי הוא לה ולא תבא לידי שליפה ובטוטפת וסרביטין בזמן שהם תפורין לשבכה על הדרך שביארנו במשנה ראשונה:

ובכבול ופאה נכרית לחצר אבל לא ברה"ר ואע"פ שכל שאסרו בר"ה אסרו אף בחצר בשני אלו התירו שלא תתגנה על בעלה כמו שביארנו במשנה ראשונה ומילת כבול כבר ביארנוה במשנה ראשונה וענין פאה נכרית היא קליעת שער עשויה משער חברתה אם מפני ששער שלה מועט אם מפני שהוא לבן במוך שבאזנה הנתון בה לשאוב ליחת האוזן ופי' בגמ' דוקא בקשור באזנה קשר מהודק או תחוב באזנה בהדוק ויש פוסקין דוקא בקשור ומהודק ומחלקת זו תלויה במה שאמרו בגמ' הא דמיהדק הא דלא מיהדק ולשיטה ראשונה מה שהוקשה והא תני רמי והוא שקשור הוא מקשה כלומר והיאך יצאו הם בלא קשר ותירץ הא דמיהדק כלומר הא דאמרינן והוא שקשור בדלא מיהדק והא דלא בעי קשור במיהדק ולשיטה שניה אתה צריך לפרש שהוא מקשה הואיל ופירשת משנתנו בקשור ודאי ר' ינאי בקשור יצא ולמה חלקו עליו ותירץ מפני שיצא בלא הדוק וחלקו עליו אע"פ שהיה קשור וראשון עיקר:

ובמוך שבסנדלה הנתון בתוכה לחמם או להגין מקושי הקרקע ואף בזו פי' בגמ' בקשור בסנדלה ומאחר שנקשרו אין בהם חשש שליפה ובמוך שהתקינה לנדתה ליתן בחדריה הצנועים לשאוב את הדם שלא יטנפו בו בגדיה ומתוך מיאוסו אין בו חשש שליפה ואפי' בלא קשר ואפי' עשתה בית יד לאותו מוך ליטלו בלא לכלוך ידיה כך פירשוה בגמ' וכן יוצאה בפלפל הנתון בפיה לריח הפה ובגרגיר מלח הנתון בפיה לחולי השנים והוא שאמרו עליה בגמ' לדור שיני כלומר לשורת השנים ובכל דבר שנתון לתוך פיה ופי' בגמ' כגון זנגביל או דרציני והוא בשם הנקרא קאני"לאה ובלבד שלא תתנם לכתחילה בשבת כלומר מה שהתרנו באלו לא התרנו אלא מחשש הוצאה ומצד שאין חוששין בהם לשליפה ומ"מ מה שיש יחוש בו משום רפואה ומחשש שחיקת סמנין לא התרנו ומעתה לא התרנו אלא כשהם עליה מבעוד יום אבל לא תתן לכתחילה בשבת שיש לחוש לשחיקת סמנין ואפי' היו שם מבעוד יום אם נפל מפיה אסור להחזירה:

שן תותבת ושל זהב פי' הכל אחד כלומר שן תותבת שהיא של זהב ר"ל שן שהושיבתה בשורת שיניה של זאת והיא של זהב ר' מתיר שמאחר שהיא מתגנית בהסרתה אין בה חשש שליפה וחכמים אוסרים שאע"פ שאין בה חשש שליפה כדי להראות לחברותי' שהרי גנאי הוא לה מ"מ שמא מתוך שינויה יהו חברותיה מתלוצצות בה ושולפתה והלכה כחכמים שהרי סברת האומרים כל מידי דמתגניא ביה לא אתיא לאחוויי כבר העמידוה בגמ' בשיטה ואין הלכה כשיטה אבל של כסף מותר לדברי הכל שאינו ניכר ואין כאן בשת וגדולי הפוסקים לא הביאו חלוק זה שבין זהב לכסף והוא תמה שהרי בגמ' פירשוה בהדיא בלא שום מחלקת וכן פסקוה גדולי המחברים וי"מ שן תותבת ושן של זהב שהם שני דברים שאם לא כן שן שן למה לי ומ"מ יש ספרים שגורסין שן תותבת ושל זהב ומ"מ הם מפרשים שן תותבת של עץ וכן יראה מלשון תלמוד המערב שבסוגיא זו אלא שלענין פסק הכל א':

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

כל שאסרו חכמים לצאת בו לרה"ר אסור לצאת בו לחצר ופירשוה גדולי המחברים דוקא כשאינה מעורבת וי"מ אף במעורבת חוץ מכבול ופאה נכרית שאסור ברה"ר ומותר בחצר כדי שלא תתגנה על בעלה ויש שואלין והרי בפרק בהמה נ"ג א' אמרו ופוקק לה זוג ומטיילת עמה בחצר וברה"ר אסור וכמה שאמרו שם ולא בזוג שבצוארה ותירצו שלא נאמרה זו שבכאן אלא באשה וכל מין אדם שהוא בן דעת ואם נתירהו בחצר יבא לצאת עמה ברה"ר ויש מתרצים שלא נאמרה בכאן אלא במה שאסרו מפני מראית העין כגון אלו שאיסורם מחשש שלפא ומחויא שמא יבאו להקל לצאת בו אבל בשאר איסורין כגון זוג שהוא משום משאוי דוקא ברה"ר אסור אבל בחצר מותר כשאר דברים הניטלין לאדם בחצר ושמא תאמר והרי טבעות איסורן מחשש שליפה ואמרו בפרק כירה השירים והנזמים והטבעות הרי הן ככל הכלים וניטלין בחצר פירושו בדרך טלטול בידו שאין לחוש להוצאתם לא דרך מלבוש באצבעותיו ומ"מ עיקר התירוץ אינו שהרי איסור זוג אינו אלא שנראה כמוליכו למכור כמו שביארנו למעלה:

הנדה מותר לה לכחול ולפקס ולהתקשט בבגדי צבעוני' שלא תתגנה על בעלה ואע"פ שזקנים הראשונים היו דורשים והדוה בנדתה שתהא יושבת בבגדי נדות כבר בא ר' עקיבא ולימד א"כ נמצאת מגנה על בעלה והרי בעלה מגרשה אלא והדוה בנדתה שהיא בנדתה עד שתבא במים אע"פ שעברו ימי נדות:

כל מה שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור והקשו עליה בסוגיא זו ממה שאמרו ופוקקין לה זוג ומטיילת בחצר אע"פ שאמרו ברה"ר ולא בזוג אע"פ שפקוק ופירש בה תנאי היא וכמו שאמרו בנשרו כליו במים שוטחן בחמה שלא כנגד העם ור' אלעזר ור' שמעון אוסרים ומ"מ אחר שפסקנו שאסור אף בחדרים ראוי לאסור אף טיול חצר בזוג פקוק ומעתה באו ונתמה על גדולי הפוסקי' שפסקו זו שבחדרי חדרים אסור וזו שבזוג פקוק בחצר וגדולי המפרשים דחו זו של חדרים ופסקו זו של טיול חצר בזוג פקוק שבכמה דברים אמרו שהם אסורים מפני מראית העין ובצנעה הותרו כמו שאמרו במסכת כתבות פ"ה צינור שעלו בו עשבים ממעכן בצנעה בשבת וכן במסכ' ע"ז ישב לו קוץ לפני ע"ז לא ישוח ויטלנו מפני שנראה כמשתחוה לע"ז ואם אינו נר' מותר וכן אמרו שם בנתפזרו לו מעות לפני ע"ז ובפרצופים המקלחים וכבר ביארנו מענין פסק זה במסכת י"ט: