מאירי על שבת יב

כבר ידעת שחכמים הקלו לעולי רגלים למלאות מן הבורות ברה"ר בדרך עלייתם ואע"פ שהבור הוא רה"י הואיל ורחב ארבעה ועמוק עשרה והממלא מתוכו לשפתו חייב חכמים הקלו לעשות ארבעה פסין וביניהם עשר אמות שיהא כל שביניהם רה"י למלאות מן הבור לשם כמו שיתבאר במקומו היתה דרך הרבים עוברת בין הפסין אינו צריך לסלקה לצדדין שאין בקיעת הרבים מבטלת המחיצות עד שתחזירנה לרה"ר ויש פוסקים בזו כר' יהודה ואע"פ שאמרו כאן למעוטי דר' יהודה הם דוחים אותה ממה שאמרו בשני של עירובין שר' יוחנן סובר כן כמו שאמרו שם ר' יוחנן ור' אלעזר אמרי כאן הודיעוך כחה של מחיצה כלומר במה שאמרו חכמים אינו צריך ונתברר שם שלרבי יוחנן כאן הודיעוך וליה לא סבירא ליה ולר' אלעזר כאן הודיעוך וסבירא ליה וראוי לפסוק כר' יוחנן וכן ממה שפסקנו כר' יוחנן בירושלים שאלמלא דלתותיה נעולות חייבים עליה משום רה"ר אלמא אין רה"ר גמורה מתערבת אלא בדלתות נעולות ממש שתתבטל הדריסה וכל שאינו כן בקיעת רבים מבטלת ושמא תאמר והלא ר' יהודה לא אמרה אלא בפסי ביראות שהם מחיצות קלושות וכמו שהקשו שם דר' יהודה אדרבי יהודה ודרבנן אדרבנן בשתי ברייתות שהוזכרו כאן שבשני בתים בשני צידי רה"ר התיר ר"י בלחיים או קורות ופי' הטעם דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא וחכמים חלקו עליו ובפסין אר"י שבקיעת רבים מבטלת וחכמים חלקו עליו ותירצו שם דר"י אדר"י לא קשיא התם איכא שתי מחיצות מעלייתא הכא וכו' דרבנן אדרבנן לא קשיא הכא איכא שם ארבע מחיצות התם וכו' וירושלים ודאי מחיצותיה גמורות ושמא אפשר שבקיעת רבים לדעת ר' יוחנן מבטלת מחיצות שאינן גמורות כר' יהודה וכן כל שאין שם ארבע כרבנן ונמצא שהוא מזקיק לארבע מחיצות גמורות וירושלים כל מבואותיה מפולשין לרה"ר ואין שם ארבע מחיצות גמורות וכל שכן שבקיעת רבים מצויה שם עד שכלה רשות מסורה לכל ובמסכת עירובין יתרחבו בה הדברים בע"ה:

המדבר כבר מנינו אותו כר"ה וכן הדין ביערים ומ"מ יראה מסוגיא זו שבזמן הזה המדבר כדין כרמלית אחר שאין שם יישוב ומ"מ גדולי המחברים כתבוה בסתם כדין רה"ר ולא יראה כן שהרי הבקעה מצד שאין דריסת רבים לשם קרויה כרמלית כמו שכתבנו:

כבר ידעת שארבעים מלאכות חסר אחת נאמרו בשבת להיותן אבות ושאר המלאכות תולדות להם וכן ידעת שהתולדה אם עשאה יש בה חיוב כאלו עשה אחת מן האבות א"כ מה הפרש בין אב לתולדה שאם עשה אבות מלאכות הרבה בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת ואם עשה אב ותולדותיה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת ומלאכות אלו כלם בדין זה ואין הלכה כדברי האומר הבערה ללאו יצאת וכמו שאמרו בכאן שיש אחת מהן שאינו חייב עליה ורומז על ההבערה אלא כלן לחיוב והבערה לחלק יצאת כמו שיתבאר:

אע"פ שביארנו בבקעה לענין שבת שהיא כדין כרמלית בין בימות החמה בין בימות הגשמים לענין טומאה מיהא בימות הגשמים שהיא מוכנת לזרוע דינה כרה"י וספיקה טמא וכבר ביארנוה בנזיקין בשלישי של בתרא: