מאירי על שבת קיז

כבר ידעת שכל כלי שנטמא ונשבר או ניקב כשיעור המבואר לו במקומו פרחה טומאתו ויש בענין זה חלוק בין כלי מתכות לשאר כלים בשני דברים אחת ששאר כלים אפי' חזר ותקנן לא חזרו לטומאתן וכלי מתכות חזרו לטומאתן ואין להם טהרה אלא שישארו בשבירתן או יטבילם במקוה והשנית ששאר כלים יש לשבריהם או לנקביהם לכל אחד ואחד שיעור ידוע מבואר במקומו מהם כמוציא רמון מהם כמוציא זית ומהם כשאר שיעורין וכלי מתכות כל שאינו ראוי למלאכתו ראשונה טהור כגון אם נשבר הדלי עד שאין ראוי לדלות בו וכן בכלם:

טומאת מדרס האמורה בזב אינה אלא בכלים הראויים לישיבה או לשכיבה כגון בגדים בג' על ג' וכיוצא בהם הא אם כפה סאה או תרקב וישב עליהם אין כאן טומאת מדרס ואם לא נגע בהם טהורים שאין אלו מיוחדים לישיבה אדרבה אומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו וכן הדין בסוף טומאה ר"ל שאם היה יושב עליו בשעה שהיה מיוחד לישיבה ונטמא אם נפחת אח"כ עד שאינו ראוי לישיבה כגון בגד ג' על ג' שנחסר משיעורו פקעה טומאתו אבל בני אדם הטמאים בשאר הטומאות כגון טמא מת שהוא אב הטומאה הואיל ואין טומאתו במדרס אלא במגע אין אומרין כן אלא הואיל ונטמא במגען אפי' נפחתו משיעור מדרס לא פרחה טומאה מהם הואיל ועדיין דין טומאת מגע עליהם כגון שלש אצבעות על שלש אצבעות אע"פ שאין ראוי למלאכתו ראשונה הואיל וראוים לאיזו מלאכה הראויה לעיקר טומאה ואין צריך לומר בתחלת טומאה שכל כלי טמא בהם שאף האומר אומרים בטמא מת עמוד ונעשה מלאכתנו לא אמרה אלא בסוף טומאה להיות טומאה פורחת אחר שאין ראוי למלאכה ראשונה:

סנדל של בהמה של מתכת העשוי שלא ליזק פרסותיה באבנים טמא ואע"פ שהוא כלי בהמה הרי ראוי לאדם שבשעה שבורח מן המלחמה מניחם ברגליו ורץ על הקוצים ועל הברקנים ואם היה כבד כ"כ עד שאין ראוי לכך טהור משחישב עליו לבהמה שהרי אין ראוי למלאכה ראשונה הא אם לא חישב עליו לבהמה עדיין טמא אף בכבד שהרי ראוי לשתות בו מים ושם כלי עליו: