מאירי על שבת קטז

זוג העשוי לעבד או לשאר בני אדם אם לגדול הרי זה תכשיט ומקבל טומאה אע"פ שאין בו ענבל שאין כאן הרמת קול הא לקטן אינו מקבל טומאה בלא ענבל שלא נעשה לתכשיט אלא להשמעת קול שיהו שומעין אותו כשיתנענע והרי אין כאן קול ואם יש בו ענבל הרי זה מקבל טומאה וכן זוג של בהמה בין של צואר בין של כסות אם אין בו ענבל טהור ואם יש בו ענבל טמא ר"ל מקבל טומאה ואע"פ שכלי בהמה אינו מקבל טומאה כל שהוא נעשה להשמעת קול תשמיש אדם הוא שיהא שומעה אף כשנסתרת בעובי האגם וילך לה לאלתר וכן הדין בזוגים העשויים לכלים כגון למכתשת שמפטמין בה סמנין ועשויים שם בשביל הולדת קול מפני שהקול יפה לבשמים וכן לעריסה שהתנוק בתוכו יקשקש בה עד שיהא לב התינוק עליה ויישן וכן למטפחות ספרים כדי שיהא קול ספר תורה נשמע בהוצאתו ושיהו הכל שומעין ובאים וכן למטפחות התינוקות שישמעו קולו כשיתנענע וכן כל כיוצא בזה אם יש להן ענבל הואיל ולהשמיע קול לאדם נעשו הרי הן כתכשיטי אדם וטמאים ואפי' נטלו ענבליהם שהרי מ"מ ראוי להקיש בו על כלי חרס ונמצא משמיע קול כבתחילה והרי זה מעין מלאכתו אבל ענבל עצמו טהור שאינו ראוי לכך ואין אומרין ליחשב עדין כאלו הוא בתוכו אחר שהדיוט יכול להחזירו שכל כלי שניטל מקצתו אע"פ שיכול להחזירו טהור אא"כ ראוי למעין מלאכתו הא כל שלא היה להם עינבל מתחלה טהורין:

זוג של דלת אע"פ שיש בו ענבל הואיל והדלת מחובר לקרקע והזוג בטל אצלו אין עליו תורת כלי וטהור:

זוג של דלת שעשאו לבהמה טמא משחישב עליו לכך ושל בהמה שעשאו לדלת אפי' קבעו שם במסמר טמא עד שיעשה מעשה בגופו להתקנת דלת שכל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה ואין עולין ממנה אלא בשינוי מעשה כמו שהתבאר:

הזוג והענבל שבתוכו הרי הן חבור בין לטומאה בין להזאה ר"ל שאם נטמא האחד נטמא חבירו ואם הזה על האחד טהר חבירו וכן כשנשבר טהור כל שאין ראוי למעין מלאכתו כגון הענבל:

מספורת של פרקים והוא ששני סכינים שלו מתפרדים ואין תקועים במסמר אלא ע"י חוליות ואחר המלאכה פורקן זו מזו וכן אזמל של רהיטני התקוע בתוך העץ ואחר מלאכה נוטל אזמל ומצניעו דבר תורה שבשעת מלאכה חבור לטומאה ולהזאה ושלא בשעת מלאכה אינו חבור לא לטומאה ולא להזאה אע"פ שהדיוט יכול להחזירו אבל חכמים גזרו בשני אלו שיהא חבורם חבור לטומאה אף שלא בשעת מלאכה ושלא יהא חבור להזאה אף בשעת מלאכה:

לפי מה שכתבנו למדת בפירוש הסוגיא שלדעת אביי שהיה מתרץ הואיל והדיוט יכול להחזירו היה הזוג טמא בלא הענבל והענבל בלא הזוג וכן כשנפסקו אחר שנטמאו לא פקעה טומאה מאחד מהם וכן מיטמאין תחלה זה בלא זה הואיל והיו מחוברים מקודם שכל שנתחברו מקודם ונפרדו והדיוט יכול להחזירו אחד הוא הא אם לא נתחברו מקודם אין כאן כלי כלל ואין אחד מהם מקבל טומאה והקשו לו מזוג וענבל חבור ופירושו שאם נשבר הוי ככלי שנשבר וטהור אע"פ שיכול להחזירו ושמא תאמר ועד שאתה מקשה לאביי צא והקשה לגופה של שמועה שאמרה ניטלו ענבליהן עדיין טומאתם עליהן מ"מ היינו מפרשים אותה מטעם ראוי להקישו ועם הזוג דוקא והיינו מטהרים את הענבל וזו שאמרה חבור עד שאם תפרד טהורה פירושה על הענבל אבל לאביי קשיא ותירץ רבא הואיל ויכול להקישו וכו' וענבל מיהא טהור על הדרך שביארנו ומקצת חכמי צרפת וכן חכמי הראשונים שבגירונאה פירשו בענין זה השמועה דרך אחרת כמו שכתוב בחיבוריהם אלא שאין צרך בכך: