מאירי על סנהדרין צד

קרקע עולם אינה נאסרת לעולם בין בעבודה זרה בין בקבר מעתה קבר שהוא מחובר מעיקרו ואין בתוכו החזרת עפר כגון שחיטטו כוכיו בכותלי המערות והכניסו ארון המת בחלל הכוך שנמצא כולו בין למעלה בין למטה קרקע עולם ואין בו תפישת ידי אדם עפרו מותר בהנאה אבל קבר בנין שהיה תלוש מתחלה ועכשיו בנאוהו ועשאוהו קבר נאסר שהרי זה תלוש ולבסוף חברו הוא ולענין עבודה זרה נאסר וכל שנאסר לענין עבודה זרה נאסר לענין הקבר וכן קברות שלנו שחופרין העפר ומחזירין לתוכו אסור העפר בהנאה אא"כ נוטלה מקרקעית הקבר מקום שלא נחפר בו:

החוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר לא יקבור הוא שם מת אחר עולמית ואפילו היה קרקע עולם שאינו נאסר ודבר זה מפני כבוד אביו ומ"מ אם חצב אבנים לבנות קבר לאביו וקברו במקום אחר אין האבנים אסורות שאין שם כבוד אביו חל עליהם כלל ויש חולקין בזו לפסוק כדעת האוסר ומשום כבוד אביו ומ"מ אבנים שהונחו על הקבר דרך ציון או דרך כבוד כגון מצבות שאדם נותן על הקבר אין פקפוק בהיתרן אף קבר בנין ר"ל שבנאו על הקרקע שהוא הקרוי נפש כמו שאמרו נפש שבנאו לשם חי מותר בהנאה הוסיף בו דימוס לשם מת נאסר ודינו שאינו נאסר בתוספת הדימוס לשם מת או אף בבנין כלו לשם מת עד שיכנס בו מת אבל אם לא נכנס המת לשם אינו נאסר ומ"מ אפילו לא הטיל בו אלא נפל נאסר בהנאה מיד:

שלש קברות הם חלוקים בהלכותיהם קבר הנמצא חדש ויודע בעל השדה שלא צוה לקבור שם מעולם ובגזילה נקבר שם מותר לפנותו ואין חוששין שמא מת מצוה היה שקנה מקומו שמת מצוה קול יש לו וכשפנהו מקומו טהור שאין תורת קבר עליו וכן מטעם זה מותר בהנאה קבר הידוע ר"ל שנקבר שם מדעת בעל השדה אסור לפנותו ואם פינהו מקומו טמא מדברי סופרים שגזרו טומאה על הקבר כדי שלא יפנוהו ואסור בהנאה אם הוא של בנין גם כן קבר שהוא מזיק את הרבים כגון שהוא במקום הלוך רבים ומיטמאין באהילו מותר לפנותו מפני נזקו ומקומו טהור במגע ואסור בהנאה אם הוא קבר בנין:

יש מחמירין בקבר הנמצא לומר מקומו טמא ואסור בהנאה ונראה שהם מפרשים קבר הנמצא ולא נודע אם מדעת אם שלא מדעת ויש לחוש למקום בית הקברות ולפיכך מותר לפנותו אחר שלא נודע שהוא נקבר שם ברשות ומקומו טמא ואסור בהנאה שמא מקום בית הקברות הוא וגדולי המחברים פירשו בה עד שיבדוק והוא שיחפור עשרים אמה ממנו ואילך עד שיגיעו לקרקע בתולה אם ימצא שם שכונת קברות וכן יש גורסין בידוע מקומו טהור ואסור בהנאה ובמזיק מקומו טמא ואסור בהנאה ויש גורסין בידוע מקומו טהור ומותר ובתלמוד המערב שבסוף נזיר נשנית בדרך אחרת ולא עוד אלא שהוסיפו בקצתם תנאים וזהו לשונם נמצא מפנין אותו ומקומו טמא ואסור בהנאה ידוע אין מפנין אותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה מזיק את הרבים מפנין אותו ומקומו טמא ואסור בהנאה הורי ר' אבא בר כהן טהור ומותר כאן בשקדם את העיר כאן בשקדמתו העיר ובקצת ספרים מדוייקים של גדולי המחברים נמצא כענין זה לגמרי והוא עיקר:

תכריכי המת אסורין בהנאה ומ"מ הוכנו לשמו הואיל ולא נגעו בו או במטתו הנקברת עמו לא נאסרו ואפילו נארגו לשמו משמת שיש כאן מעשה שאין ההזמנה אוסרת אף על ידי מעשה ואין צריך לומר בדבור ואין צריך לומר אם נארגו בחייו לשם תכריכיו שאין שום דבר הנעשה לחי לכשימות נאסר וכן אין צריך לומר בטווי לשמו ליארג שאינו כלום יש דברים שההזמנה עם קצת מעשה אוסרת בהם אע"פ שלא נעשה בה עיקר המעשה והוא שאמרו בעגלה ערופה שהיא אסורה בהנאה שמשירדה לנחל איתן נאסרה אע"פ שלא נערפה:

ע"ז של נכרי מכיון שפסלה נאסרה בהנאה ושל ישראל עד שתעבד שנאמר ושם בסתר שיעשה בה דברי סתר ומשמשיה אפילו של גוי לא נאסרו עד שישתמש בהם לע"ז וכן אם אמר בית זה או שור זה לע"ז אינו כלום שאין הקדש לע"ז: