מאירי על סנהדרין צג

ממה שכתבנו במשנה שלא היו קוברים אותם בקבורות אבותיהם אתה למד שאין קוברין רשע אצל צדיק ורמז לדבר ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו ודרשו בו על רגליו עמד לביתו לא הלך וכשם שאין קוברין רשע אצל צדיק כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל שהרי קברות היו מתוקנין לנסקלין ונשרפין ולנחנקים ונהרגים:

מי שאכל חלב בשוגג והפריש קרבן חטאתו ונשתמד לאחר הפרשתו וחזר בו הרי זה חוזר ומקריבו ואינו צריך להפריש קרבן אחר שאין בעלי חיים נדחין וכל שכן בנשתטה בנתים וחזר ונשתפה וכן הדין בעולות ושאר קרבנות וכבר ביארנוה במסכת הוריות י"א א':

עיר הנדחת שהיו בתוכה קדשים אין שורפין אותן שנאמר שללה ולא שלל שמים וכיצד עושים קדשי מזבח ימותו ולא סוף דבר חטאת שאף כל שאר חטאות שמתו בעליה למיתה אזלא אלא אף שלמים ועולות זבח רשעים הוא ואין להקריבו קדשי בדק הבית יפדו ואח"כ ישרפו:

כל הרוגי בית דין שמתו מתוך רשעם ולא חזרו בתשובה במיתתן אין מיתתן מכפרת וכן הדין במתים מאליהם או שהם הרוגי מלכות אבל התשובה אפילו אינה באה עד דכדוכה של נפש מכפרת ונותנת לו מדור לפי כבודו כמו שבארנו בחבור התשובה:

הפורשים מדרכי צבור ר"ל שפירקו מעליהן עול מצות וכן המינין והמשומדין והאפיקורסים והמסורות אין מתאבלים עליהם כלל וכן הכהן אינו מיטמא עליהם שנאמר בעמיו בעושה מעשה עמיו: