מאירי על סנהדרין צב

המלך אין לו רשות להרוג אלא בסייף לא בשאר מיתות בית דין ולא במיתה אחרת וזה שאמרו כאן הייתי אומר תולין אותו ואח"כ ממיתין אותו כדרך שהמלכות עושה לא על מלכי ישראל הוא אומרה אלא על מלכי האומות:

אחר שביארנו במשנה בנתלין שסמוך לשקיעת החמה תולין אותן ומורידין אותן מיד אין גומרין דינם ליהרג בשחרית אלא משהין גמר דינו בכדי שאחר מיתתו יהיו תולין אותו וחמה מתקרבת לישקע ותולין אותו ומורידין אותו מיד לקיים בו מצות תלייה:

עץ זה שתולין עליו צריך שיהא תלוש שאין תולין במחובר שהרי העץ נקבר בתפישתו כמו שהתבאר ונאמר עליו כי קבר וכו' לרבות את העץ ודרשו בו מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחוסר קציצה וקבורה ומ"מ משקעין היו את העץ בארץ ואע"פ שהוא צריך חפירה אין זה כלום ליקרא חסרון מעשה:

כבר ביארנו שהמלין את מתו דרך התרשלות עובר בעשה ומנין רמז למצות קבורה מן התורה שנאמר כי קבר תקברנו מעתה כל שצוה שלא יקברוהו אין שומעין לו אחר שהיא מצוה ולא עוד אלא שיש בזיון לקרובים כשנבלתו עומדת ומסרחת אפילו היתה בארון ואין שומעין ליבזות קרוביו עליו אבל ההספד כבוד המת הוא ולפיכך אם צוה שלא לספדו שומעין לו ואם לא צוה כן והיו היורשים נמנעים שלא לספדו כופין אותן ליתן שכר המקוננים והמקוננות והחלילים כפי הראוי וכפי המנהג:

זה שבארנו שכל שהלינו לכבודו אינו עובר עליו לא סוף דבר להביא לו ארון ותכריכין אלא לכל צרכי קבורה כן או לכל דבר של כבוד כגון להביא לו מקוננות או להשמיע עליו עיירות וכל כיוצא בזה:

לעולם אל יהרהר אדם אחר מדותיו של מקום בראותו העדר הסדור בין בני אדם בין בחייהם כגון צדיק ורע לו רשע וטוב לו בין לאחר מיתה אם יארע לפעמים שיהא הרשע נקבר בכבוד והצדיק שלא בכבוד שהכל בדין ובמשפט ואם אפני המשקל נעלמים ממנו וכבר ראית בפרק זה מה שהזכירו בשמועת בעיא מיכסא שביאורו על מוכס אחד רשע שמת ובו ביום מת חכם אחד גדול והיו כל בני העיר עוסקין במטתו של חכם ואף קרובי המוכס הוציאו מטתם שלא בכבוד וקפצו עליהם אויבים והניחו את המטות ולאחר שעה חזרו ונתחלפה להם מטה במטה עד שנקבר המוכס בכבוד גדול והחכם שלא בשום כבוד שבעולם ונצטער אחד מתלמידי החכם עד שנתעורר דמיונו ונראה לו רבו בחלום ואמר לו בא וראה שכבודי גדול בגן עדן וקלון אותו האיש מרובה במקומו אלא פעם אחת שמעתי בגנות תלמיד חכם ולא מחיתי ונענשתי וזה הכין פעם אחת סעודה גדולה למי שמנהו מוכס ולא בא וחלקה לעניים ונפרע לו בכך והוא שאמרו סימן יפה למת שנפרעין ממנו אחר מיתה כגון שלא נספד או שלא נקבר או שנעשה ולא כראוי או שגררתו חיה או שהיו גשמים מזלפים על מטתו וכל כיוצא באלו שהדברים נראין שרוצין מן השמים לענשו מעט כדי שלא יהיה שכרו מקופח לעולם הבא וכל אלו דברים דתיים ראוי להתעורר בהם ולהזהר לבל יפקפק להרהר אחר מדות השם כלל ברב או במעט: