מאירי על סנהדרין לז

זה שבארנו במשנה בכהן גדול שאינו מייבם שהרי אסור הוא באלמנה לא סוף דבר ביבמה מן הנשואין אלא אף מן האירוסין ושמא תאמר אם אמרו בנשואין וכן הדין שאין עשה של ייבום דוחה לא תעשה של אלמנה ועשה של בתולה אלא מן האירוסין יבא עשה של ייבום וידחה לא תעשה של אלמנה הואיל ובתולה היא תירצו בכאן גזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ולא ביאה ראשונה דווקא שהרי אין בתולה מתעברת מביאה ראשונה וודאי מצות יבום בביאה הראויה להתעבר היא אלא פירושו מביאה ראשונה הראויה להתעבר ואילך ושמא תאמר אף כל יבמה מביאה ראשונה ואילך אין בה מצות ייבום אינה כן שהתורה התירה איסור אשת אח במקום יבום אבל לאו האמור בכהן גדול לא הותר במקום יבום אלא שאנו באין להתירו מכח עשה דוחה את לא תעשה ובביאה שניה אין בה עשה:

כל שחושב בעצמו שחברו סובר עליו שהוא שמח באידו מדרכי המוסר שלא להתראות לפניו בשעת קלקלתו צא ולמד ממה שנאמר כאן שמשוח שעבר אינו בא אצל כהן גדול בשעה שמת לו מת ואמרו הטעם דלמא חלשא דעתיה ואמר מיחדא חדי לי וכן לכל כיוצא בזה:

כשנתמנה כהן גדול ממנין כהן אחר תחתיו להיות לו למשנה והוא הנקרא סגן והוא הנקרא ממונה וכל שאירע פסול בכהן גדול ביום הכפורים הוא קם תחתיו ומה שאמרו בגמ' סוטה פרק משוח מלחמה מ"ב א' שהסגן אינו ממונה פירושו שאינו ממונה לדבר אחר אלא לשמש תחתיו:

לעולם תהא אשה נזהרת בכל כחה שלא להכשיל את עצמה בפריצים ושלא להכשיל הפריצים בעצמה בכל צד שאפשר לה להזהר בכך התקין ר' יוסי בצפורי שלא תהא אשה מהלכת בשוק ובנה קטן אחריה אלא לפניה או בצדה לא לאחריה משום מעשה שהיה שגנבוהו פריצים מאחריה ונתנהו בבית וכשהחזירה פניה התחילה צועקת ובוכה ובא אחד מהם ואמר באי ואראנו לך ונכנסה אחריו ואנסוה וכן התקין שכשהנשים נכנסות בבית הכסא שבשדות שאי אפשר להם לנעול להם מבפנים יהו מספרות זו עם זו ומשמיעות קולן על איזה צד כדי שאם ירצו בני אדם ליכנס ירגישו בקולן וירתעו לאחוריהם ולא יבואו לכלל יחוד:

כבר בארנו במסכת ברכות ובשאר מקומות שבשעה שהאבלים והעם חוזרין מבית הקברות העם מקיפין אותו שורות שורות לנחמו שורה אחר שורה ואותם הסמוכים לאבל להשמיע דברי תנחומין לו ולאביליו נקראים שורות פנימיות ושאר השורות נקראות שורות חצוניות ושורות אלו לימד עכשו שאין שורה מהם בפחות מעשרה ואין האבלים מן המנין ויש מקומות שהאבלים עומדין והעם עוברין שורה שורה ומדי עברם מנחמין את האבל ויש מקומות שהאבלים עוברין והעם עומדין ומ"מ ברוב מקומות אלו ואלו עומדין אלא שבכהן גדול הבא לנחם הוא עובר והם עומדים וכשבא להתנחם הוא עומד והם עוברים וכל שאלו עוברים ואלו עומדים האבלים לעולם לשמאל המנחמים והמנחמים אומרים להם תנוחמו ואח"כ הולך לביתו:

מה שכתבנו במלך שאין דן ואין דנין אותו פירושו במלכי ישראל אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן שנאמר דינו לבקר משפט אם לא היו דנין אותם אף הם לא היו דנין את האחרים מטעם התקוששו וקושו ואף במלכי ישראל לא אמרוה אלא ממעשה שהיה בינאי המלך שדנוהו וקלקל בהם את השורה ואעפ"כ כל שבאיסורין דנין אותו אף במלכי ישראל שהרי ינאי המלך עצמו אחר מעשה זה פסלוהו לכהונה כמו שהתבאר בשלישי של קדושין וי"מ שאותו מעשה האמור שם קדם לזה האמור כאן שאע"פ שהקפיד על אותו ענין מפני שעשאוהו חלל לא היו סבורים עליו שיקפיד בדין עבד כנעני שלו:

כל שהרג שורו או עבדו הכנעני את הנפש דנין אותו בסנהדרין כמו שבארנו שאף אלו בכלל דיני נפשות הם וצריך שיבואו הבעלים לבית דין ויעידו עדים לפניהם שנאמר והועד בבעליו יבא בעל השור ויעמוד על שורו וכך שמעידין עליו צריך הוא לעמוד לפני הבית דין עד שיעידו בו וכן העדים מעידין מעומד שנאמר ועמדו שני האנשים ובעדים דברה תורה כמו שיתבאר במקומו: