מאירי על סנהדרין לו

אע"פ שהשבת אבדה מצות עשה כל שהוא זקן ואינו לפי כבודו עד שאף אם היתה שלו לא היה מחזירה פטור ואין צריך לומר אם היה כהן והאבידה בבית הקברות שאין עשה של השבת אבדה דוחה לא תעשה ועשה של טומאה לא יטמא וקדושים יהיו ואע"פ שבאבידה ג"כ יש לאו ועשה השב תשיבם ולא תוכל להתעלם מוטב שידחה עשה של אבדה מאיליו ואל יעבור עשה של טומאה בידים וכן אין צריך לומר אם היתה אבדה שלו מרובה משל חבירו כגון שהיתה אומנותו בעלת ריוח גדול ובטולו מפסידו ביתר מדמי האבידה שרשאי הוא להתעלם שהרי אמרו לא יהיה בך אביון שלך קודם לכל אדם נמצא שלא הוצרך והתעלמת אלא לזקן ואינה לפי כבודו וכבר בארנו דבר זה במקומו בבבא מציעא:

אין מושיבין מלך בסנהדרין ואפילו אותם מלכים שדנין את העם אע"פ שאינם בכלל סנהדרין ודנין אותם כגון מלכי בית דוד כמו שיתבאר אין מושיבין אותן בסנהדרין מפני שאסור לחלוק עליהם שנאמר לא תענה על ריב לא תענה על רב ושמא תאמר יתחילו מן הצד אין כבוד מלך בכך וכן אין מושיבין לא מלך ולא כהן גדול בעבור שנה כמו שבארנו בפרק ראשון מ"מ מלך מיהא איני יודע מה הוצרכו אחר שכבר למדנו שאין מושיבים אותן בסנהדרין שהרי אין מעברין את השנה אלא במזומנין מן הסנהדרין ושמא היה להם רשות לזמן בעבור שנה אף שלא מן הסנהדרין אם היו יודעים עליו שנעשה חכם מופלג:

שנת העבור אין זמנה הולך אחר החדשים לענין חום וקור אלא אחר השנה ר"ל שאדר זה שאנו מוסיפין חדש אחר אחריו לא היה במקומה הראוי לה להשוות חמה עם לבנה עד שיהא בשנת העבור אדר שני כניסן לענין חום וקור שאלו היה בזמן הראוי לו לא היינו צריכים לעבר מטעם זה אלא שמתוך קוצר שנת הלבנה היה תחלת אדר זה לסוף שלש שנים בתחלת שבט וכשאנו מעברין החזרנו אדר שני למקום הראוי לאדר ואחר שכן אתה צריך לשאול למה אין כהן גדול מעבר אלא בעבור אחר שאף בעבור זה לא נדחה תשרי ממקומו שהרי אלמלא העבור היה תשרי זה במקום אלול ועכשיו שנתעברה שנה חזר תשרי למקומו וכי לחומו של אלול הוא צריך עד שהדברים נראין מכאן שהשנה הולכת אחר החדשים ר"ל שאלמלא העבור היה תשרי במקומו הראוי לו לענין חום וקור וכשאנו מעברין חזר לו כמרחשון וצנת מרחשון בו ומתוך כך יש לו קפידא אינו כן אלא כמו שכתבנו וכל שהעבור מפני התקופה להשוות שנת חמה ולבנה אין לו קפידא אבל לפעמים היו מעברין לשאר סבות אע"פ שלא הוצרכו לעבר משום השואה ובאותם עבורין היה תשרי יוצא ממקומו הראוי לו ונדחה מרחשון ומתוך שאין מושיבין אותו לקצת עבורין לא נושיבהו לאחד מהם וא"כ מה שהעלו כאן שתא בתר ירחא אזלא לא נאמר אלא בעבור של שאר סבות ואע"פ שאמרו אחושבניהו סמיך הוא שאף בשאר הסבות צריכים היו לחכמה לחשב אם נתעברה בסמוך לה או אם יהא הכרח נותן לעבר בסמוך לה מצד התקופה שלא לסמוך עבורין זה לזה יותר מדאי או שהוצרכנו לעבר מפני התקופה ונהנה כשהיה הזמן מראה צרכו באצבע אף להמון אע"פ שאם לא היו אותם הסימנין באותו זמן לא היו נמנעין מלעבר: