מאירי על סנהדרין ל

המשנה הששית וענינה לבאר ענין החלק השלישי ואמר על זה אין דנין את השבט ר"ל כלו או רובו שחטא בעבודה זרה אלא בבית דין של שבעים ואחד והוא בית דין הגדול שבלשכת הגזית וענין זה הוא שכל שחטא כל השבט או רובו אינו נדון בדין עיר הנדחת שנאמר יושבי העיר עיר ולא כפר עיר ולא כרך וכל שיש שם רובו של שבט כרך גדול הוא ואינו נדון כדין עיר הנדחת להיות בסייף וממונן אבד אלא כיחידים בסקילה וממונן ליורשים ולמד במשנה זו לפי מה שפי' בגמ' שאע"פ שמיתתם כיחידים מ"מ אינם נדונין אלא בבית דין הגדול של שבעים ואחד ומ"מ אם חטאו בשאר עבירות אין בהם שום חלוק בין רבים ליחידים שלא נאמר בעבודה זרה אלא ממה שנאמר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא איש ואשה אתה מוציא בשעריך ואי אתה מוציא כל השבט כולו לשעריך ויש לשאול בה האיך ממעט כל השבט ממלת איש והלא בענין טומאה דרשו איש נדחה לפסח שני ולא שבט ואעפ"כ הולכין לרוב שבטים שאפילו חמש שבטים נדחין ואין יוצאין מכלל איש תירצו בה מפני שיש כאן שני מיעוטין את האיש ואת האשה: