מאירי על סנהדרין קמח

מי שאנסוהו גוים או איזה אנס לעבור עבירה עד שגיזם לו שאם לא יעבור עבירה פלונית יהרגנו אין המדה שוה בענין זה בכל העבירות אלא יש מצות שהוא רשאי לעבור עליהן כדי שלא יהרג ועל זה נאמר וחי בהם ולא שימות בהם ויש מהן שיהרג ואל יעבר ועל זה נאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וזהו קדוש השם על דרך האמת שיסבול שיהרגוהו ואל יעבור עבירות אלו ודברים אלו הן באותם שיהרג ואל יעבור הן באותם שיעבור ואל יהרג לא הדבר מוחלט בהם כל כך אלא יש בהם תנאים שעל פיהם מתפרשים ענינים אלו וכיצד הוא הדין כל שבעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים אפילו בצנעה ואפילו שלא בשעת השמד כל שהוא מתכוין להעביר יהרג ואל יעבור:

ע"ז שנאמר ואהבת את י"י אלהיך וכו' ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך וכן אמרו אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך אלא מפני שיש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו ויש לך אחר שגופו חביב עליו מממונו בא ללמדינו שיהא אוהב בחביב:

שפיכות דמים סברא היא וכמו שאמרו מאי חזית דדמא דידך סומק טפי וכו' כלומר שאין אומרין לדחות המצוה מחשש נפשו אלא בזמן שהעבירה עשויה והנפש ניצלת אבל כל שהעבירה עשויה ואף יש כאן נפש אבודה לא התירו:

עריות שנאמר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וכו' מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור ושמא תאמר והאיך אתה מוצא אונס בערוה לבועל והרי אין קשוי אלא מדעת פרשוה ביבמות נ"ג ב' בשנתקשה לאשתו ובשאלתות פירשוה בסכנת חולי כגון שעלה בלבו טינא עליה וחשקו מתלהב עד שהוא בא לידי סכנה ור"ל ימות ואל יעבור ואע"פ שלשון הריגה מונח על הריגה ביד אדם כבר מצינו הרגני נא הרוג ואיני מבין מה היה קשה להם שאף כשאומרין לו לבא על נערה המאורסה או שיהרג אלו הותרה לו הרצועה היה מתיר עצמו ומתקשה לדעתו ובא להשמיענו שאסור לו וביבמות לא אמרוה אלא שהוא מדקדק האיך מטיל עליו לשון אנוס שהרי היו עוסקים שם באדם שאומרים לו הנח עצמך שיתקעוך בערוה אבל ללשון יהרג ואל יעבור אין כאן קושיא:

ויש גורסים מפני זה תהרג ואל תעבור אם רצה זה לאנסה ועל הנערה הוא אומר כן ואף זו לענין פסק כך הוא ואם תשיבנו אסתר על כרחה מוליכין אותה ודברינו אינן אלא למי שאומרין לה לכי מעצמך להבעל לפלוני ואם לאו אנו הורגין אותך אבל מי שמוליכין אותו על כרחו אינו ממין זה ולא אמרו עליה בענין זה תהרג וכו' והוא אצלי שאמר קרקע עולם היתה שלא היתה היא עושה כלום ואף שכר הליכה אין בידה שמוליכין היו אותה על כרחה אבל באיש אפילו הוליכוהו על כרחו הואיל ומעשה בידו או האשה בזמן שיאמרו לה לילך היא מעצמה יהרגו ואל יעבורו ואם תשיבני יעל שנשמעה לסיסרא אף ברצונה כמו שאמרו שבע בעילות בעל אותו רשע שנאמר בין רגליה כרע וכו' הצלת רבים שאני וזהו שהקשו עליה ברביעי של נזיר כ"ג ב' הא מתהניא מעבירה ר"ל ברצון ותירץ כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים אלמא שלא היה קשה להם אלא על שנהנית מעבירה ברצון ולא על הליכתה אבל באונס עצמה כל שאומרין לה לילך מעצמה תיהרג וכו' הא כל שמוליכין אותה לא וכן ברוצח בלא שום מעשה אלו היו מעכבין אותו וזורקין עליו תינוק והתינוק מתמעך אין זה חייב להשמיט עצמו הואיל ומגזימים עליו במיתה שלא ישמט משם וכן אם היה ישראל מושלך בבור ואמר לו אנס הזהר שלא תעלהו שאם תעלהו אני אהרוג אותך אינו חייב להעלותו:

ומגדולי קדמונינו כתבו במסכת כתובות במה שאמרו שם ולדרוש להו דאונס בישראל משרי שרי שאין אומרים בגלוי עריות יהרג ואל יעבור אלא בבועל שלא יפגום את האשה אבל האשה תעבור ועל זה הקשה והא אסתר פרהסיא הואי ולא אמרו בהא אסתר גלוי עריות הואי ואין הדברים נראין אלא לא שנא איש ולא שנא אשה יהרגו ולא יעבורו וזו של אסתר כבר תירצנוה או שמא לרוחא דמלתא נאמרה כלומר גלוי עריות הואי ולא עוד אלא שהיה הענין בפרהסיא:

למדת שבשלש אלו אפילו בצנעה ואפילו שלא בשעת השמד יהרגו ואל יעבורו ולא סוף דבר בגוף העבירה אלא אף בחלקים דקים ממנה או בדומה לה והוא שאמרו בענין ע"ז שאין מתרפאין בעצי אשרה אפילו במקום סכנה וכן אמרו בגלוי עריות באחד שנתן עיניו באשה והעלה לבו טינא ושאלו לרופאים ואמרו אין לו רפואה עד שתבעל לו ואמרו חכמים ימות ואל תבעל לו ואמרו אח"כ תספר עמו מאחורי הגדר ואמרו ימות ואל תספר לו מאחורי הגדר ואע"פ שפירשו הטעם שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות לא נאמר אותו הטעם אלא למי שאומר פנויה היתה ומ"מ למי שאמר שאשת איש היתה לא הוצרך לכך והוא שאמרו בשלמא למאן דאמר אשת איש שפיר וכו':

שאר מצות שבתורה כל שבצנעה ושלא בשעת השמד אפילו מתכוין להעביר יעבור ואל יהרג אבל בפרהסיא אף שלא בשעת השמד או בשעת השמד אף בצנעה יהרג ואל יעבור מפני קדוש השם ודברים אלו כלם בשמתכוין להעביר על הדרך שבארנו אבל אם אינו מתכוין אלא להנאת עצמו אף בע"ז וגלוי עריות ואף בשעת שמד ובפרהסיא יעבור ואל יהרג והוא שאמרו באסתר להנאת עצמו שאני כלומר שאפילו לא היה בה טעם קרקע עולם כגון שהיו אומרים לה שתלך מעצמה ונמצא עונש הליכה מיהא בידה יש כאן צד אחר להתיר והוא מטעם הנאת עצמן אע"פ שהיה גלוי עריות ופרהסיא וכל שכן ביעל שהיה להנאת עצמו ובצנעה ודנה את עצמה כאנוסה להצלת רבים ונמצאו שני תירוצין אלו של קרקע עולם ושל הנאת עצמן שניהם הלכה פסוקה ונמצאו שכל שאנסתהו ערוה לבא עליה מחשש הריגה או אנס הוא ערוה אין לאנוס להתיר עצמו למיתה בכך:

וכן בע"ז אמרו בפסחים נ"ג ב' מה ראו חנניה מישאל ועזריה שהפילו עצמן לכבשן האש אלמא שאע"פ שהיה ע"ז ופרהסיא מותר היה להם הואיל ולא עשאה אלא להנאת עצמו לעבוד מה שעשה להטיל אימתו ולא לעלוי יראתו ולהיות ע"ז וכן אמרו במגלה מפני מה נענשו ישראל שבאותו הדור מפני שהשתחוו לצלם ויש גורסין מפני שהשתחוו להמן ושאלו וכי משא פנים יש בדבר כלומר והאיך נצולו ותירץ הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה אלא לפנים כלומר הואיל ולא היה הדבר עשוי אלא להנאת עצמו וכן אמר בכאן קוקי ודימוקני היכי יהבינן להו והם כלים שלנו שמתחממין בהם וביום אידם שואלין אותם להתחמם רוב העם בבתי עבודות זרות שלהם אלא שמאחר שלהתחמם הם רוצים בהם לא ניתנו ליהרג עליהם ולעכבם שלא יטלוהו ומ"מ בשפיכות דמים אף להנאת עצמו כגון שיש לו עליו דין נקמה אסור מסברא שכתבנו שהרי העבירה עשויה ויש שם נפש אבודה זהו הכלל הברור בדין זה לדעתי:

ולמדת שמה שאמרו האי גוי דאמר ליה לישראל קטול אספסתא בשבתא ואי לא קטילנא לך אי אמר שדי לחיותאי מותר ואי אמר ליה ושדי בנהרא אסור פירושו בפרהסיא או בשעת שמד אבל מה שהקשו והא אסתר פרהסיא הואי יש לך לדון בה אם גלוי עריות היה שם וכגון שהיתה אשת איש מה הוצרך לומר פרהסיא הואי ואם לא היה שם דין גלוי עריות וכגון שהיתה פנויה מה עונש היה שם אף בפרהסיא יראה לי שפנויה היתה אלא שכל שבפרהסיא כבר ביארנו אפילו בחלקים ממנה יהרג ואל יעבור ופירשנו בה אפילו למפסק ערקתא דמסאנא כלומר אפילו שינוי חק שלנו לעשות כחוק שלהם שאנו רגילים להדביק המנעל ברגל על ידי רצועות והם על ידי חוטין ושלנו מורה צניעות יותר או שהם נוהגים ברצועות אדומית ואנו בשחורות וכל שכן בגלוי עריות שמישראלית לגוי אפילו לפנויה וכל שכן בנבעלת לגוי דרך אישות שיש כאן מלקות וכן לשטתנו אתה יכול לפרשה שאשת איש היתה וכמו שדרשו לקחה מרדכי לו לבת אל תקרי לבת אלא לבית אלא שכך פירושו גלוי עריות הואי ולא עוד אלא אף בפרהסיא ונמצא משני צדדין אתה בא להחמיר ואעפ"כ תירץ בה להנאת עצמו שאני אלמא שהנאת עצמו הותרה אף בגלוי עריות וא"כ הוא הדין לע"ז:

ויש מתרצים בקושיא זו שאע"פ שאשת איש הואי ביאת גוי אין שם מיתת בית דין אשת רעהו בעינן ומפני זה הוצרך להקשות פרהסיא הואי הא מ"מ אף בגלוי עריות היה תירוץ הנאת עצמן עולה על הדרך שכתבנו וזו מ"מ אינה ברורה לנו שכל שהיא אשת ישראל אף בנבעלת לגוי יש אומרים שיש שם מיתת בית דין ומ"מ לדבריהם אם לא שבפרהסיא היה היינו מתירין לעבור וקצת חכמי הצרפתים יצא להם מכאן שביאת הגוי אינה אוסרת אשה לבעלה וכבר השבנו עליהם במסכת כתובות:

ויש מחדשים בשטה זו לומר שבע"ז וגלוי עריות אף להנאת עצמו יהרג ואל יעבור ומפרשים בענין אסתר שפנויה היתה ולא הקשו אלא מפרהסיא דוקא וכדין שאר מצות וכן נראה מלשון גדולי המחברים ואף אני חוזרני לומר כן מצד שנערה המאורסה הנזכרת בכתובות אין ספק שלהנאת עצמו הוא כרוב עריות וכן זו שאמרו בכל מתרפאין במקום סכנה חוץ מעצי אשרה הא עצי אשרה לאו להנאת עצמו הוא דהיינו לרפואה וכן מה שאמרו למעלה ימות ואל תבעל לו הנאת עצמו היתה וכן בעוברה שהריחה בשר קודש אמרו עליה שתוחבין לה בכוש שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז וכו' אלמא שכלן אף להנאת עצמו עומדין בפני פקוח נפש ומ"מ אפשר לומר בכל אלו דדוקא במקום חולי דשמא לא ימות בכך אבל כל שבודאי ימות בכך ר"ל שיהרגוהו כל להנאת עצמו שרי ומה שאמרו בראשון של קידושין מ' ב' ברב כהנא דתבעיתיה ההיא מטרוניתא וסלק לאיגרא ונפל ומית בזה מ"מ מדת חסידות היתה והראייה שהרי אף היא לא גיזמה לו להרוג והיה צריך להכין עצמו בלא גזום הריגה או שמא יצא לה מזה עליו חלול השם ותגרר בו כונת העבירה ועוד אני אומר שלא חלקו בין הנאת עצמן לכונת העבירה אלא בגוי הבא לאנס את ישראל אבל ישראל בחברו או לעצמו אע"פ שטבעו מביאו לכך הכל אצלו כונת העבירה הא בגוי אצל ישראל מיהא כל להנאת עצמו מותר ומעשה של רב כהנא מיהא כדרך שפרשנו והדברים ברורים ומ"מ לדעתם כל שבאונס ערוה אף להנאת עצמן יהרגו ואל יעבורו ואם תשיבני אסתר הם פירשו שבשאר מצות היא כמו שכתבנו ולא בגלוי עריות שפנויה היתה וגוי הבא על בת ישראל בזנות אין בו איסור תורה אלא שבית דינו של שם גזרו עליו כמו שיתבאר בשני על ע"ז וא"ת שאיסור חתון היה שם שהוא מן התורה אין חתון באונס וכן שאין בו אלא איסור לאו ואין גלוי עריות גמור לומר שיהרג ואל יעבור אלא בחייבי מיתות בית דין או כרת ואם תשיבנו מה שהקשו מה ראו חנניה וכו' שהטילו עצמם וכו' אין זו ע"ז גמורה אלא אנדרוטי של מלך להגדיל יראתו ובזו כל שלבו לשמים מותר ומה שכתבנו למעלה בקוקי ודמונקי דלהנאת עצמן מותר בזו אין בה איסור ע"ז אלא משום לפני עור וכל... ולהנאת עצמן מותר וכן כתבו שטה זו גדולי הצרפתים וכן יש חולקים לומר שבשעת השמד אף בכלן ולהנאת עצמן אסור ועיקר הדברים כדעת ראשון או אמצעי אלא שלענין ע"ז יראה לגדולי הדורות כשטה זו:

שעת השמד שכתבנו פירושו בשעה שיעמוד מלך אכזרי על ישראל כנבוכדנצר וחביריו ויגזור על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצות ופרהסיא שכתבנו פירושה בעשרה בני אדם מישראל ואפילו תשעה ישראל ואחד גוי אינו כלום ולא שצריך בפני עשרה אלא בידיעת עשרה שהרי אסתר לא בפני עשרה היה אלא שכלם היו יודעים בכך או שמא רואים היו בשעה שהיו מולכין אותה:

כל שאמרנו עליו יעבור ואל יהרג אם מת ולא עבר מתחייב בנפשו ואין כאן קדוש השם כלל וכל שאמרנו עליו יהרג ואל יעבור ועבר ולא הניח עצמו ליהרג הרי זה מחלל את השם אלא שאין בית דין עונשין אותו לא במיתה כחייבי מיתות ולא במלקות כחייבי כרת אף בע"ז אמרו ונתתי פני באיש ההוא ההוא ולא אנוס ההוא ולא שוגג ההוא ולא מוטעה וכן חייבי כריתות אינן בכרת אלא שהוא בעונש חלול השם ומ"מ אם יכול לברוח ולהשמט מאותה עבירה ולא עשה הרי זה מזיד גמור אלא שאף בזו יש אומרים שאין בית דין ממיתין אותו ויש חולקין אף בראשונה לומר שממיתין אותו אם התרו בו לומר שהוא חייב מיתה אף באונס ולא יראה כן:

בני נח אין מצווין על קדוש השם כלל וכל שנאנסו בשבע מצות שלהם אפילו לעבוד ע"ז פטורים לגמרי ויעבור ואל יהרג:

ונשלם הפרק תהלה לאל: