מאירי על סנהדרין קמט

אלו הן הנשרפין וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על חלק חמישי שבה שהוא אמנם בא לבאר במחויבי מיתות בית דין איזה מהם בסקילה ואיזה מהם בשריפה ואיזה מהם בהרג ואיזה מהם בחנק וכן ביארנו בפרק שביעי שהותחל בו זה החלק בענין הנסקלים והושלם ענינם בין השביעי והשמיני ובא עכשיו זה הפרק בעניני זה החלק גם כן ובפרט בבאור עניני הנשרפים ועניני הנהרגים והאריך בו הרבה בעניני הרציחה על איזה צד חייב ועל איזה צד פטור ונתגלגל בו ברוצח שנתערב עם אחרים כיצד עושין בו וכן נתגלגל על ידי זה במחוייבי מיתות שנתערבו ובמחוייבי שתי מיתות באיזו מהן הוא נדון והשלים הענין במיתה שאינה מסורה לבית דין ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון במנין פרטי הנשרפים השני במנין פרטי הנהרגים ועניני רציחתם על איזה צד חייב בה ועל איזה צד פטור השלישי במחוייב מיתה שנתערב עם אחרים או מחוייבי מיתות שנתערבו או במחוייבי שתי מיתות כיצד דנין בהם הרביעי במי שהורג שלא בעדים והתראה שאין בית דין יכולין להמיתו כיצד עושין בו ונתגלגל על ידי דבר זה בהרבה דברים שלא נמסרה מיתתם לבית דין אלא שהקנאין פוגעין בו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים שלא מן הכוונה בענין סוגיית התלמוד על הדרך שכבר התבאר:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר אלו הן הנשרפין ומנה מהם שנים הבא על אשה ובתה ר"ל שהאחת נשואה לו והוא בא על אחרת ובת כהן שזינתה כשהיא אשת איש ואח"כ ביאר שאשה ובתה האמורה בתורה לשריפה וכדכתיב ואיש כי יקח את אשה ואת אמה באש ישרפו וכו' כוללת לדין שריפה תשעה פרטים שכלן למדים אותן מאשה ובתה אם בגזירות שוות אם שהיא נכללת במלת אשה ובתה והם בתו אפילו מאנוסתו ובת בתו ובת בנו שהיו לו הבת והבן מאנוסתו בת אשתו אע"פ שאינה בתו שלו ובת בנה ובת בתה חמותו ואם חמותו ואם חמיו ונמצא מנין הנשרפים עשרה אלו התשעה ובת כהן ואלו הששה הבאים מצד זיקת האשה לא נאמר עליהן שהן בשריפה אלא כשבא על אותה של עבירה בחיי אשתו אבל לאחר מיתת אשתו אין כאן מיתה ומ"מ י"א שהיא בכרת כשאר עריות ואע"פ שבגמ' אמרו לדעת ר' עקיבא בחמותו לאחר מיתה איסורא בעלמא לא נאמר כן להפקעת כרת אלא להפקעת מיתה וכן מצינו שנאמר בקדושין בשמועת בני גד דרך סוגיא סד"א אם לא שכב הנקי ואם שכב לא הנקי ולא חנקי אלא איסורא בעלמא ומ"מ במסכת יבמות פרק האשה רבה כתבו רוב מפרשים בחמות לאחר מיתה שיש בו איסור תורה דוקא בלאו אבל לא בכרת וקידושין תופסין בה אלא שגדולי המפרשים כתבו שם נהי דממעטיה משריפה מאיסורא כלומר מכרת מי מיעטה וכמו שכתבנוה כאן וכן כתבוה גדולי המחברים ולדעת גדולי הדור ראיתי בפרק האשה רבה שהבאים מחמת אישות ענינם אף לאחר מיתת האשה ולא נאמר להפקיע הדין לאחר מיתה אלא בחמותו והוא הדין לאם חמותו ואם חמיו אבל בתה ובת בתה ובת בנה אף לאחר מיתת אשתו בשריפה הן וכבר כתבנו טעם דבריהם במסכת יבמות פרק נושאין אלא שעיקר הדברים כמו שכתבנו וכן כתבוה גדולי המחברים:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: