מאירי על סנהדרין קמז

אע"פ שהותרה הרצועה להציל את הנרדף בנפשו של רודף כבר ביארנו שכל שהוא יכול להצילו באחד מאבריו עושה וכל שהיה יכול להצילו בכך ולא עשה אלא שהמיתו הרי זה שופך דמים אלא שאין בית דין ממיתין אותו:

המתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור הכהו בלא כונה ומת פטור נגף את האשה ויצאו ילדיה ומתה האשה פטור מדמי ולדות אע"פ ששוגג הוא באשה שכל שיש בדבר דין מיתה אלו היה מזיד לא חלקת בו בשוגג ופירוש המקרא ואם יש שם דין אסון ודין נתינת נפש תחת נפש יפטר אבל אם נתכון לחבירו ונגף את האשה הואיל ואפילו היה במזיד פטור מן המיתה משלם דמי ולדות על הדרך שביארנו בתשלומיהן בב"ק:

כל שכתבנו בכאן ובמקומות אחרים שאין אדם מת ומשלם דוקא בשמיתה ותשלומין אלו באין כאחד על ידי אחד אבל אם מיתה באה בשביל אחד והתשלומין בשביל אחר הרי זה מת ומשלם א"כ למה אמרו רודף שהיה רודף אחר חבירו אם להרוג אם לדבר עבירה ושבר את הכלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור טעם הדבר מפני שמצד רדיפתו נתחייב בנפשו אף לבעל הכלים ונרדף ששבר את הכלים של רודף פטור שאין ממונו חביב מגופו של אחרים חייב שהמציל עצמו בממון חבירו חייב מושיע שרדף אחר הרודף להציל ושבר את הכלים בין של רודף בין של נרדף בין של כל אדם פטור ולא מן הדין אלא שאם אין אתה אומר כן אין לך אדם שמציל את חבירו מיד הרודף: