מאירי על פסחים נא

בית המקדש וההיכל כולו אסור ליהנות ממנו לדברי חול ומ"מ מותר לישב בצלן של כותלי' מפני החמה שאין עיקר קדושתו אלא לתוכו ונמצא שאין ישיבה בצל שחוצה לה דרך הנאתה והוא שאמרו על רבן יוחנן בן זכאי שהיה יושב בצלו של היכל ברחוב שלפני הר הבית ודורש כל היום שמתוך שהיו אכלוסי ישיבתו מרובין לא היה בית המדרש מכילם ואע"פ ששאר איסורי הנאה אף שלא בדרך הנאתן נאסרו לכתחלה בזו הקלו אחר שאין איסור הנאתן מחמת איסור אלא מחמת קדושה או שמא דוקא התירו לצורך הדרשא שהיה בו מצוה לצורך רבים או שמא אין מפרשין שאין עיקר קדושתו אלא לתוכו אלא שלא הוקדש כלל אלא לתוכו ומ"מ בכותלי עבודה זרה אסור אע"פ שאף הם לתוכם הם עשויות החמירו בהם להרחקה יתירה כמו שביארנו במקומו:

האומנים הנכנסים במקדש לתקן בדק שבו לא היו נכנסין להדיא כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדשי הקדשים ויהנו בראייתם בכונת הנאה אלא ארובות היו פתוחות בעליות שבבית קדשי הקדשים שבהם היו משלשלים את האומנין בתיבות כדי שלא יוכלו להסתכל לכאן ולכאן ומ"מ אם לא היו שם תיבות או שא"א בכך יכנסו בהדיא שלא נאסר מן הדין שהרי ראייה אין בה ממש וכל דבר שאין בו ממש אין בו מעילה אלא שמעלה זו עשו בבית קדשי הקדשים והיכא דלא אפשר לא אפשר:

לפי דרכך למדת שהקול של כלי שיר שבמקדש שהוא שומעם בכונת הנאה בשום הקול אין בהם מעילה שהרי אף הקול אין בו הנאה ממש כמו שביארנו במראה ואפי' היה אפשר להם בלא אותו הקול כגון העומדים בחוץ ומ"מ אסור ליהנות בהם לכתחלה בכונת הנאה ואפי' לא היה אפשר להם בלא אותו הקול כגון לאותם העומדים בפנים לשמש אחר שמ"מ מתכונים ליהנות אבל הריח יש בו ממש מצד הסמנים ואין דינו כדין קול ומראה לגמרי והילכך אסור להריח הקטורת אלא שאם הריח לא מעל ומ"מ דוקא לאחר שעלתה תמרתו ר"ל עמוד עשנו שכבר נעשה בו צורך גבוה ויצא מכלל קדשי שמים אבל אם הריח בשעה שתמרתו עולה מעל אחר שיש בו ממש:

המפטם את הקטורת בחשבון סמנים הכתובים בתורה לפי משקל הכתוב בה הן בכל המשקל הן בחלק ממנו הואיל ולפי אותן המשקל עשאה במזיד חייב כרת ובשוגג חייב חטאת ואע"פ שלא הריח הואיל ומ"מ עשאה כדי להריח אבל אם עשאה להתלמד בה או למסרה לצבור אחר פיטומה פטור:

מצות עשה להרים את הדשן מלא מחתה בכל יום שחותה בה מן הגחלים שנתאכלו וצוברה על הרצפה ודשן זה בין קודם הרמתו בין לאחר הרמתו במזבח החיצון מועלין בה אבל דשון מזבח הפנימי לא נהנין ולא מועלין כמו שיתבאר במקומו:

בגדי לבן שכהן גדול נכנס בהם לפנים ביום הכפורים אינו עובד בהם פעם שניה אף ליום הכפורים אחר וכל שכן שאין כהן הדיוט עובד בהם אע"פ שהם הם בגדים הראויים לכהן הדיוט אלא נגנזים במקום שפושטן ואסורים בהנאה וכן בגדי כהן גדול שבלו אסורים בהנאה ומועלין בהם אבל של כהן הדיוט כשבלו היו עושין בבלאי מכנסים ואבנט פתילות לשמחת בית השואבה ובבלאי כתונותיהם פתילות למנורה כמו שהתבאר במקומו:

עגלה ערופה אסורה בהנאה ונקברת במקום עריפתה ואיסור הנאתן משתרד לנחל איתן אע"פ שלא נערפה עדיין והנהנה בה עבר אבל קרבן מעילה אין כאן שמאחר שאינה ראויה לפדיון הרי היא כחטאות המתות אבל פרה אדומה מועלין בה משהוקדשה עד שתעשה אפר:

כל העבודות פוסלות בעגלה ערופה שנאמר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול ומ"מ חמורה משיכת העול ר"ל משאוי שעליה משאר עבודות שהעול כל שמשכה בו אע"פ שלא חרשה ולא עשתה בו שום מלאכה פסולה ושאר עבודות אינן פוסלות אלא בשעת מלאכה מעתה הכניסה לרבקה והוא קבוץ הפרות אלא שתינק מאמה ודשה עם האחרות כשרה מאחר שלא נתכון לדישה אין זו עבודה ואם נתכוין שתינק ותדוש פסולה שכל שנעשית בה מלאכה מאליה או עלה עליה עול מאליו אם לרצונו פסולה ואם שלא לרצונו כשרה כתיב עבד וקרינן עובד עובד דומיא דעבד מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה ומ"מ עול או כל משאוי הפוסל בעגלה אינו פוסל עד שתמשוך בו טפח ר"ל שהלכה באותו משאוי טפח ממקום למקום ובפרה אדומה העול פוסל בה משעת עלייה ואע"פ שלא משכה בו שנאמר אשר לא עלה עליה עול: