מאירי על פסחים נב

בא עליה זכר ממינה אף שלא כדרך עול כגון שבא עליה דרך ספסלים פסולה ואצ"ל אם בא עליה דרך עול שאע"פ שכל שהוא להנאתה אינו עול וכמו שאמרו פרש טליתו עליה לצרכו כגון להביא טליתו עליה פסולה לצרכה כגון מפני הזבובים כשרה בזו תחלת עלייתו הוא מיהא עול אצלה ולמדת ממילא שהמעוברת פסולה ואי אתה יכול לפרשה בזכר שלא ממינה שהרי פיסולה מצד אחר שהרי נרבעת היא ורביעה פוסלת בה כמו שהתבאר במקומו וי"מ עלה עליה זכר באדם ולרכיבה ואין הדברים נראין שאם כן לא היה מוציאו בלשון זכר ועוד שעליית אדם לרכוב עליה מן הסתם אין זה לרצונו אבל עליית זכר נוח לו כדי לחממה ולהביאה לידי עבור הא אם שכן עליה עוף כשירה שאין זה לרצון:

המוצא אבדה אם היא של בגד צמר וצריך לשטחה לאויר כדי שלא תתקלקל שוטחה הן על גבי מטה הן על גבי מגוד ר"ל יתד וזהו לצרכה אבל לצרכו כגון להתחמם בה או אפי' להתכבד בה לפי שעה לביתו אסור ואפי' היה צריך בזה לצרכה כל שנצטרף בה לצרכו אסור ואם היו אורחים בביתו אסור לשטחה בפניהם אף לצרכה לבד שמא יהא אחד מהם נותן עיניו עליה ויגנבנה וכיוצא בזה וכבר ביארנוה במקומה בשלישי של מציעא:

אע"פ שלבישת כלאים אסורה מוכרי כסות מוכרין כדרכם ולובשין אותם בשוק להראותם ללוקחים כשהם לבושים בהם כדי שיבואו גוים ויקחו שלא אסרו למכור כלאים לגוי אלא בבגד שאבד בו כלאים שאינו ניכר שם ויש לחוש שמא יחזור ישראל ויקחנו הא כלאים הניכרים מותר למכרם לגוי ומתוך כך מוכרן כדרכו ובלבד שלא יצטרף לאותה לבישה כונת הנאה בחמה מפני החמה להגן עליו ובגשמים מפני הגשמים לחממו או להגן עליו מן הגשמים ומ"מ הצנועים הרוצים להרחיק עצמם מכל לזות שפה ולקדש עצמם אף במותר להם מפשילים אותם במקל לאחוריהם הא מעיקר הדין מותר שכל שאינו מתכוון מותר ומה שיש לפקפק בה מענין פסיק רישיה ולא ימות כבר ביארנוה בשני של שבת:

ערלה אינה נוהגת בעצים שהרי נאמר בה פרי ומ"מ נוהגת היא בקליפת הפרי כגון קליפי אגוזים ורמונים שכל שהוא שומר לפרי הרי הוא כפרי אבל כלאים הואיל ולא נאמר בהם פרי נוהגים הם אף בקשין ותבן שבהם א"כ כל מקום שהוזכרו קליפי ערלה לענין איסור ערלה אינו נאמר אלא בקליפין של פרי ולא בקליפין של עצים וזהו שאמרו בשמועה זו תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה ובקשין של כלאי הכרם:

כל שהוא נעזר בעשייתו או נשבח בדבר שהוא איסור הנאה ודבר היתר עוזר למציאות אותו דבר או להשבחתו הואיל ויש כאן גורם של היתר מותר אבל אם אין שם אלא גורם של איסור אסור מעתה תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם אם התנור חדש שלא הוסק בו עדיין והוא היסק ראשון העשוי לגמר מלאכתו עד שכח היסק זה מסייעו לכל היסק והיסק הבאים לאח"כ אין זה צריך נתיצה אלא יוצן ויסיקוהו בעצי היתר ונמצאת פת זו אפויה בהיסק של היתר עם סיוע היסק של איסור ונמצא זה וזה גורם ומותר ואפי' לכתחילה אינו צריך נתיצה שכל שמצננו נעשה כמבטל את האיסור ומקלישו ועושה עיקר מן הגורם של היתר ואף כשנצטנן במקרה מכל מקום נעשה האיסור כמבוטל מצד הצינון וכן שגורם ההיתר עיקר עד שהאיסור הוא כמעט כמי שאינו ואם אפה את הפת בהיסק זה הראשון שהוא של איסור הרי הפת אסורה ואפי' לא היה אבוקה כנגדו כגון תנור גרוף שהרי אין כאן אלא גורם אחד והוא של איסור היה התנור ישן ר"ל שכבר הוסק היסק ראשון בשל היתר ועכשיו הסיקו בעצי איסור ואפה בו את הפת הפת מותרת שהרי אף היסק ראשון של היתר עוזר באפייתו ובזה מיהא דוקא בדיעבד הא לכתחלה לא שהרי גורם האיסור גדול משל היתר ואף בשוין היה אסור לכתחלה הא בדיעבד מותר בשניהם ודוקא בשנאפה בו בלא אבוקה כנגדו אבל מכל מקום אם אפאו בהיסק זה של איסור ואבוקה כנגדו הפת אסורה מפני שבכל שעה שהיה הפת בתנור נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור בעין והרי הוא כגורם של איסור בלא גורם של היתר ואין לפת זו תקנה בהולכת הנאת העצים לים המלח שכל שנתערב איסור ממש בגופו אין בו דין הולכת הנאה לים המלח וכן אין אומרין בו ימכר כלו לגוים חוץ מדמי איסור שבו מפני שהם דברים הניקחים מן הגוים בצדדים ידועים ויש לחוש שמא יחזור ויקח מהם ישראל וכן היא שנויה בתלמוד המערב בענין בגד שצבעו בקליפי ערלה כמו שכתבנוהו בשלישי של ע"ז וכן התנור עצמו אין בו תקנה בהולכת הנאת העצים לים המלח שכל שעמד גופו באיסור אין אומרין בו יוליך הנאה אא"כ נתערב באחרים וכן יש אומרים שאף לדעת האומר יש פדיון לעבודה זרה דוקא בעבודה זרה שתופסת דמיה אבל ערלה וכלאי הכרם שאין תופשין דמיהם אין להם פדיון וכבר ביארנו דברים אלו במס' עבודה זרה:

בקצת חבורים ראיתי לקצת חכמי הדורות שלא נאמרו דינין אלו אלא בהסיקוהו בעצי אשרה אבל הסיקוהו בעצי ערלה דיו בהולכת הנאה לים המלח שהרי בסתם יינם אמרו באחרון של עבודה זרה שיש לו תקנה בהולכת הנאה לים המלח אפי' יין ביין וכל האיסורין דינן כסתם יינם וא"כ כל שכן בזו שאין מכירה לגוי בהם מפני שהם דברים הנקחים מן הגוי מתירין אותם בהולכת הנאה לים המלח ולדעת זה הם גורסין בפרק השוכר ההוא דאיערבא ליה חביתא דחמרא בחמרא אלמא יין ביין היה מדקאמר בחמריה ולא קאמר ביני דני ואמרו עליה שקול דמי חביתא ושדי בנהרא ולדעת זה מה שאמרו למטה דכוסות וצלוחיות אסירי יש להם תיקון בהולכת הנאה לים המלח ומ"מ יש מפרשים שם דחבית בחבית הוה אבל יין ביין אינו כלום בהולכת הנאה אלא במכירה לגוי ובזו אין בו דין מכירה לגוי שדברים הנקחים מן הגוי הם וכוסות וצלוחיות אין להם תקנה שכל שיש בו גוף האיסור כיין ביין הוא ובמסכת עבודה זרה יתבארו דינין אלו יותר:

אע"פ שביארנו שאם לא היה אבוקה כנגדו מותרת הפת שהרי יש כאן שני גורמים מ"מ לכתחלה יוצן ואע"פ שבחדש שצננו לא הוצרכנו נתיצה לכתחלה והיה לך לדון נתיצה בחדש כהצנה של ישן מ"מ בחדש כבר כתבנו שעכשיו הוא מקליש את האיסור ועושה גורם של היתר בידים אבל ישן אם אינו מצננו לכתחילה הרי עיקר תשמישו בשל איסור ונמצא גורם האיסור מפורסם ביותר בעשיית מלאכה זו יותר משל היתר והרי זה כעין מה שאמרו שאין נוטעין לכתחילה אגוז של ערלה ואם נטע מותר מצד גורם היתר של קרקע ויש מתרצים שהצנון הפסדו מועט והצריכו לכתחלה מה שאין כן בנתיצה שהפסדו מרובה:

אפה את הפת על הגחלים אפי' בחדש שלא צננו הפת מותרת שהרי איסור תנור אין כאן שעל הגחלים אפאה ואיסור עצים אין כאן שהרי כלה כחם ולא סוף דבר בשהגחלים חוץ לתנור כגון שהוציאם מן התנור והניחם על הקרקע ואפאו שם כמו שפירשו רבים אלא אפילו בתוך התנור עצמו מפני שהגחלים נידונין כאפר וכבר אמרו כל הנשרפים אפרן מותר חוץ מעבודה זרה והקדש שאם אפה פת באפר של איסורי הנאה שנשרפו מותרין הואיל והאפר מותר בהנאה וזהו שבעצי ערלה אמרו בשלה על גבי גחלים ולא אמרוה בתנור שהסיקוהו בעצי אשרה מפני שהאשרה אפרה אסור וכן כתבוה גדולי הדורות ומ"מ צריך שתדע שבגמ' נחלקו בגחלים אלו אם נאמר דוקא באוממות או אף בלוחשות:

ומגדולי הראשונים פסקו שבלוחשות אסור והביאוה ממה ששאלו במסכת פסח שני פרק כיצד צולין ע"ה א' תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה וגרפו ואפה בו את הפת מהו והם סוברים שהגריפה הוא פחות מגחלים ואם תמצא לומר שבגחלים לוחשות מותר מה הוצרכה לשאול בגריפה ומ"מ לשיטתם קשה לפרש שהרי באוממות מיהא כולם מודים בהיתרם ואם הגריפה פחות מגחלים אף באוממות כן ומה הוצרכו לשאול אלא שאפשר שגחלים אוממות הוא פחות מן הגריפה בודאי שהוא כאפר גמור ומרבים את החום וכן יש מקשים לשיטה זו ממה שהגירסא שם לדברי האוסר ואף כשנאמר שהגריפה פחות מן הגחלים לא שאלוה אלא לדברי האוסר ר"ל לדברי האומר זה וזה גורם אסור שלדעת זה ודאי בגחלים לוחשות אסור ושאל על הגריפה מהו הא לדעת האומר זה וזה גורם מותר ולא נאסר אלא משום שבח עצים בפת אין שבח עצים אלא באבוקה כנגדו אבל גחלים אף בלוחשות מותר ומ"מ אין נראה כן שהרי בתחלת סוגיא זו היינו סוברים לומר שיהא ר' סובר זה וזה גורם אסור ואעפ"כ היה אומר בשלה על גבי גחלים הפת מותרת ועוד שהרי אף בגורם אחד אנו אומרים כן אלא שהעיקר בזה שהגריפה הוא יותר מן הגחלים אפי' לוחשות שהגחלים הרי הם כאפר וכמו שכתבנו אבל תנור גרוף נאפה הוא בתנור שנולד שבחו מכח עצי איסור ואע"פ שבענין צלי אש של פסח התבאר שם שבגחלים נקרא צלי אש ובתנור גרוף לא נקרא צלי אש ממש בזו מפני שלענין פסח אש ממש בעינן וגרוף אינו אש ממש וגחלים לא הופקעו מכלל אש אחר שדרך צלי על הגחלים אבל לענין אפיית הפת בהיסק של איסור דרכו בתנור גרוף יותר מבגחלים ואפייתו מושבחת בו יותר מבגחלים ואותה שאלה היתה בישן שהוסק בעצי איסור שבגחלים מותר אף בלוחשות שאין זה אבוקה כנגדו ושאל בגריפה אם הוא כאבוקה כנגדו אם לאו והשיבו שאין זה אבוקה כנגדו ונמצא שבישן כל שאין אבוקה כנגדו מותר ובחדש אע"פ שאין אבוקה כנגדו כל שהוא גרוף אסור שהרי אע"פ שאין בו משום עצים יש בו משום תנור הא בגחלים מותר שאין כאן לא משום תנור ולא משום עצים כמו שביארנו ומה שאמרו לדברי האוסר פי' בישן בלא הצנה ולדעת האומר באפה בו את הפת שהפת אסורה ומשום שבח עצים ותירץ לו שאין שבח עצים אלא באבוקה כנגדו אבל כל שיש לאסרו משום גורם אחד כגון חדש שאין איסורו משום שבח עצים אלא מפני שאין שם אלא גורם של איסור בתנור גרוף אסור ובגחלים מותר ונמצא הפרש זה בין חדש לישן ולדבריהם שהגריפה פחותה מן הגחלים ואף בחדש בלא הצנה הפת מותרת בתנור גרוף ובגחלים על כרחך אתה צריך לומר שאין בין חדש לישן אלא שזה אינו צריך נתיצה לכתחלה וזה צריך צנון לכתחלה:

ומ"מ יש גורסים שם לדברי האוסר בגחלת ומפרשים בו ממה שאמרו שם לענין פסח נתנו על גבי גחלים ר' אומר אומר אני שזה צלי אש והם מדקדקים שמאחר שר' אמרה בלשון זה נראה שקצת חבריו חולקין עליו לומר שאין זה צלי אש ואוסרין אותו לענין פסח וחלוף הדברים לענין עצי ערלה שמאחר שהגחלים הופקעו מכלל אש הפת מותרת ושאלו לדעתם על הגריפה כלומר לדברי האוסר בשל גחלים בפסח שהוא מתיר לענין ערלה בגריפה מהו והשיבוה להתיר וזה נמשך לשיטתנו שהגריפה יותר מן הגחלים והעלוה להיתר בישן בלא צינון ומטעם זה וזה גורם שאין איסורו אלא משום שבח עצים ואין שבח עצים אלא באבוקה כנגדו הא כל שהוא נאסר מצד שאין שם אלא גורם אחד כגון חדש שלא צננו נאסר בגירוף ומותר בגחלים ומעתה נראין הדברים שאף בגחלים לוחשות מותר וכן כתבוה גדולי המפרשים וגדולי הדורות מחמירים בה ומ"מ נראה לי לפי שטתנו להכריע שכל שאין אוסרין אותו אלא משום שבח עצים כגון חדש שלא צננו לוחשות מיהא אסור שאין זה אפר גמור:

לפי דרכך למדת שהקערות של חרס וכן כוסות צלוחיות של חרס שנצרפו בעצי ערלה אסורין שהרי תשמישן אינו צריך היסק אחר עד שתאמר שיהא גורם של היתר מסייעו ואף הקדרה אע"פ שצריך לתשמישה היסק אחר לבישול התבשיל מ"מ כבר יש בעיקר תשמישה ענין שמשתמשין בה בלא סיוע גורם של היתר לפי שמכניסין שם המים והתבשיל קודם שיסיקו תחתיה עצים של היתר ונמצא בעיקר תשמישה תשמיש בגורם של איסור לבד וכן הדין בתבשיל שהתחילו לבשלו בעצי איסור ואחר כך הסיקו שם עצי היתר לגמור את הבישול שהוא אסור שהרי מ"מ קבל התבשיל קצת בישולו בגורם של איסור לבד וי"מ בענין זה קדרה האמורה כאן אלא שהדבר למד מענינו:

קערות כוסות וצלוחיות שעבר ונשתמש בהם מותר כשיוציא את האוכל או את המשקה משם ויניחהו בכלי אחר שהרי פליטה אין כאן אף בחמין ובן יומו שלא נאסר מצד גיעולו אלא מצד שהכלי עצמו אסור בהנאה וכל שסלק הנאתו מותר והרי זה כנשתמש בהם להכניס בתוכם מעות או פירות שלא נאסרו בכך וכן כתבו גדולי המפרשים בסכין של עבודה זרה שחתך בו בשר שאע"פ שעבר אין הבשר נאסר אלא שאנו כתבנוה בהפך בראשון של חולין והוא שלדעתנו סכין של עבודה זרה הבשר נאסר הואיל והוכשרה אכילתו על ידי איסור הנאה והרי הוא כתנור שהסיקוהו בקליפי ערלה ואפו בו את הפת אבל קערות וכוסות וצלוחיות לא הוכשר האוכל על ידיהם והילכך יוציאוהו משם ויניחהו בכלי אחר ודיו וכן הקדרה אם הניחו בה את התבשיל קודם שיניחוה על גבי הכירה אבל אם נתבשל בה התבשיל ודאי אסור אע"פ שאין כאן דין פליטה שהרי הוכשרה אכילתו על ידי הקדרה כך נראה לי ברור וכל שכן בתבשיל שבשלוהו קצת בעצי איסור שנאסר שהרי קבל בישול העושהו ראוי לאכילה באיסור לבד וזהו שבח עצים גמור וכן מה שביארו במקום אחר בערלה שלא ידליק בה את הנר אפשר שאם הדליק אסור להשתמש לאורה שאע"פ שיש שם גורם של היתר והוא הפתילה הרי יכול לסלק האיסור ר"ל השמן משם ולהניחו בנר אחר אבל אם נשתמש לאורה אין לאסור מה שנעשה לאורה על הדרך שביארנו בקערות ולתלמידי גדולי הדורות ראיתי שהתירו בקדרה אפי' בשל בה בדיעבד שמאחר שאתה מתירו בדיעבד בשנתנו בו צונן אין הבשול הבא אח"כ בעצי היתר מחדש בו איסור אדרבא מוסיף בהיתר מצד גורם היתר שבא עליו ואע"פ שהיה לנו לאסור ולומר מאחר שאסרת את הקדרה מצד שתשמישה בגורם של איסור לבד כל שהוכשר האוכל על ידי אותו תשמיש אסור מ"מ לא הוכשר האוכל על ידי מה שקבלה הקדרה את התבשיל אלא על ידי צירוף ההיסק הבא ונמצא זה וזה גורם והדברים נראין:

הסכימו הגאונים שאין אומרין יש שבח עצים בפת אלא בעצים של איסורי הנאה אבל עצי מוקצה או שאר איסורין הדומים לו לא וראיה לדבר מתנור שהסיקוהו בכמון של תרומה שהפת מותרת:

שאור של תרומה שנפל לתוך עיסה של חולין ויש בה כדי לחמץ הרי העיסה כלה מדמעת לא היה כדי לחמץ ונפל שם ג"כ שאור של חולין ואין בו כדי לחמץ אלא שבצירוף שניהם יש בהם כדי לחמץ בין שנפלו שניהם כאחד בין זה אחר זה בין שקדם וסלק את האיסור קודם שנגמר החמוץ שנמצא החמוץ נגמר בשל היתר בעזר מה שהועיל בו האיסור בין שקדם וסלק את ההיתר הכל מותר שכל זה וזה גורם מותר ואם היה בשניהם כדי לחמץ כבר ביארנו את דינו בשלישי של עבודה זרה: