מאירי על פסחים נ

הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו כגון שעובר בצד עבודה זרה ומריח ריח הקטורת שמקטירין לעבודה זרה בכונת עבודה שכך היה דרכם של עובדי עבודה זרה שמקטירין לפני האליל על שם הכוכב שהאליל נעשה על כונתו אם הוא צריך על כל פנים להלך למקום שרוצה לילך אלא באותו הדרך וכן שאינו מתכוין כלל להנאת הריח מותר לכתחילה ואם אפשר לו לילך למקום שהוא רוצה לילך בדרך אחרת אלא שהוא מתכוין לילך בדרך זו כדי ליהנות מן הריח אסור ובדיעבד הרי איסור העבירה בידו היה אפשר לו לילך אלא שעבירתו אינה לכונת הבאת הריח הזה אלא דרך עברה אף זו מותרת שכל שאין מתכוין מותר כמו שפסקנו לענין שבת שגורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ אע"פ שאפשר לו בלא אותה מטה או שאפשר לו ליטלה בלא גרירה היה צריך לילך על כל פנים וא"א לו בדרך אחרת ומ"מ אף הוא מתכוין בהלוכו לקבל הנאת הריח בזו נחלקו אביי ורבא שלדעת אביי מותר ולדעת רבא אסור ופירשו בגמ' שלא נחלקו בזו לדעת ר' שמעון שבודאי לדעת ר' שמעון אסור הואיל וכונה חשובה לו להקל בשאין שם כונה כל שכן שחשובה לו להחמיר במקום שיש שם כונה ומ"מ לדעת ר' יהודה נחלקו בה שלאביי מותר הואיל ואין כונה חשובה לו להקל במקום שאינה כן אינה חשובה לו להחמיר במקום שישנה ולרבא אין חשיבות כונה נפקעת לר' יהודה אלא להחמיר אף במקום שאינה אבל לא להקל במקום שישנה ומ"מ הלכה כר' שמעון ואין אנו צריכים לפסוק בו כרבא וכל שיש כונה לקבלת הנאה אסור בין אפשר בין לא אפשר ומן התימה על גדולי הפוסקים שהראו עצמם כצריכים לפסוק כרבא והלא אף אביי לא נחלק בה אלא לדעת ר' יהודה אלא שיש לומר שתפשו לשונם דרך קצרה ולא כיונו אלא להודיע לר' שמעון שאף בלא אפשר הואיל ומתכוין אסור שהכל תלוי בכונה והלכה כמותו:

ויש מקשים בסוגיא זו דרבא אדרבא וממה שהתיר הוא בעצמו בת תיהא מטעם ריחא לאו מילתא היא כמו שביארנו במסכת עבודה זרה ואי אפשר לתרץ בה שהטעם מפני שאינו מתכוין לריח אלא לבדוק טעם היין שהרי הביאו עליה שמועת פת חמה וחבית פתוחה ר"ל פת חמה שנתנה על פי חבית פתוחה שהוא בודאי מכוין להנאת הריח ולא תירץ בה כן אלמא שאף במתכוין ליהנות בריח היה רבא מתיר מ"מ אינה קושיא שהיין אין עיקרו להריח אבל במה שעיקרו להריח ודאי אסור וכמו שביארנו במס' עבודה זרה בחניות של עבודה זרה המעוטרות בורד והדס ואע"פ שאף בדבר שעיקרו לאכילה אנו אוסרין בתורת ריח כדין האמור שם בפת חמה ובחבית פתוחה ובחתיכת נבלה שצלאה עם שחוטה בתנור אחד באלו לא משום הריח נאסרו אלא שההיתר קבל טעם האיסור מצד קליטת הריח שנקלט לשם לפי דרכך למדת שזה שאמרו קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה לענין הקדש נאמרה ומעילה הוא דלית בהו הא איסורא אית בהו: