מאירי על פסחים מג

חולין שנשחטו בעזרה אסורין בהנאה ויש פוסקין בה שאיסורן מן התורה ואע"פ שנאמר בכאן לדעת ר' יהודה שהלכה כמותו חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא דרך דחייה נאמרה שהרי בספרא אמרו בפרשת צו את אהרן ר' יהודה אומר יכול אף חטאת העוף הבאה על הספק ואשם תלוי וחולין שנשחטו בעזרה יהו בשריפה ת"ל לא יאכל כי קדש הוא הוא בשריפה ואין חולין שנשחטו בעזרה בשריפה ומאחר שהוצרך למעט שאינו בשריפה אלמא שאסורין הם בהנאה ושאיסורן מן התורה ומ"מ י"א שאין איסור הנאתם מן התורה ואותה שבתורת כהנים אפשר שלא אמרה ר' יהודה אלא לדבריהם דרבנן או שמא קרא אסמכתא בעלמא או שמא מיעטן משריפה והוא הדין מאיסורי הנאה ואע"פ שכללן עם חטאת העוף ועם אשם תלוי הא כדאיתא והא כדאיתא והרי בסוגיא זו נחלקו בה ר' מאיר ור' יהודה וכן שר' אבהו סובר כן כמו שנאמר בסוף הסוגיא וכן שלדעת ר' יוחנן נאמרה כן בשביעי של קמא אלא שברביעי של נזיר כ"ט א' נאמרה לדעת ריש לקיש והדברים רופפים אלא שראוי לסמוך שאיסור תורה הוא:

שולח אדם לנכרי ירך שגיד הנשה בתוכה ואין חוששין שמא יחזור וימכרנה לישראל כגון בעיר שאין בה אלא טבחי ישראל שסומכין על בשר שבידי גוים שממקולין של ישראל ניטלה על הצדדים שביארנו במסכת חולין צ"ג א' שאף אם יקחנה ישראל מכיר הוא שלא ניטל גידה שגיד הנשה מקומו ניכר ולמדת לפי דרכך שגיד הנשה מותר בהנאה כמו שכתבנו שכשהותרה נבלה היא וגידה וחלבה הותרה ואע"פ שאין בגידין בנותן טעם והיה לנו לומר שאינה בכלל נבלה אלא עץ בעלמא מ"מ כל שבנבלה הותר ומאחר שפסקנו שאין בגידין בנותן טעם האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה פטור לגמרי איסור טמאה אין כאן שהרי אין בו בנותן טעם ואיסור גיד הנשה אין כאן שהרי אינו נוהג בטמאה אע"פ שבסוגיא זו יראה שלדעת הסובר אין בגידין בנותן טעם גיד הנשה אסור בהנאה לרווחא דמילתא נאמרה כלומר שאף אם שיטה זו מפקיעו מתורת נבלה אין כאן קושיא שהרי לדעת ר' שמעון אסור בהנאה ומ"מ אין צורך בכך:

דם שחיטת קדשים אין בו קרבן מעילה למי שנהנה ממנו שנאמר לכם נתתיו לכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה ופירשוה במסכת חולין פרק כל הבשר בין קודם זריקה בין לאחר זריקה ומ"מ לאחר זריקה לא הוצרכה שאין מעילה בשירים ר"ל שאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו שמכיון שנעשה ממנו צורך גבוה אין עוד עליו שם קדש אלא בקצת דברים שביארנו שם ודבר זה האמור בדם פירושו בין בדמים חיצוניים ר"ל דמי חטאות החצוניות שנשפכין על יסוד דרומי בין בדמים פנימים ר"ל דמי חטאות הפנימיות שנשפכין על יסוד מערבי ואלו ואלו שיריהם נשפכים על יסוד מזבח החיצון אם מערבי אם דרומי ויורדין מן היסוד לרצפה דרך נקב קטן ומשם לאמה והוא סילון מים שהיתה בעזרה וכל הדמים מתערבים לשם ויוצאים משם לנחל קדרון ואע"פ שיצאו מגבול המקדש ושאין בהם קרבן מעילה אסור ליהנות ממנו בלא דמים ומתוך כך היו רגילים למכרם לגננים לזבל ומקדישין הדמים וזה שאמרו בכאן ומועלין בהם לא אמרוה לקרבן מעילה אלא לאסור מדברי סופרים הנאתם בלא דמים ויש פוסקין מעילה דוקא ואין הדברים נראין וכבר כתבנוה בשלישי של עבודה זרה ולפי דרכך למדת שהדם מותר בהנאה וכבר כתבנו הטעם מפני שהוקשה למים שנאמר על הארץ תשפכנו כמים ואין אומרים כמים שנתנסכו על גבי המזבח או לפני עבודה זרה שהם אסורים בהנאה שהרי כמים הנשפכים ולא כמים המתנסכים: