מאירי על פסחים כט

חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה כגון שנכנס אדם טמא לשם וספק נגע נחלקו בה ר' אליעזר ור' יהושע בסוגיא זו והוא שלדעת ר' אליעזר אם היתה במקום מפורסם יניחנה במקום המוצנע וכן אם היתה מגולה יכסנה שאף היא טעונה שמירה דכתיב משמרת תרומותי אחד טהורה ואחד תלויה הואיל ואינה ראויה לישרף עדיין ולר' יהושע היתה במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה וכן אם היתה מכוסה יגלנה שמותר לגרום לה טומאה ותרומותי דקרא יש אם למסורת ותרומתי כתיב ואין הלכה כאחד מהם אלא כרבן גמליאל שאמר על זה במקומו אל יחדש בה דבר כלומר שאם היתה במקום המוצנע שלא יניחנה במקום התורפה כדי לגרום לה טומאה או אם היתה מכוסה לא יגלנה וכן בהפך אם היתה במקום התורפה או מגולה אינו צריך להניחה במקום המוצנע או לכסותה כדי לשמרה אלא יניחנה כמות שהיא עד שתטמא ודאי ותשרף:

חבית של יין של תרומה שנשברה בגת העליונה ונשפכה לתחתונה שהוא הבור ויש בבור יין של חולין טמאים והרי שתטמא התרומה ולא תהא ראויה אפי' לכהן טמא ונמצא הכל אבד אם לישראל מצד הדמוע אם לכהן מצד טומאת התרומה אם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה כלומר שבעוד שהיא נשפכת והולכת הוא יכול לילך לכלי טהור ועדיין יוכל לקלוט בו עד רביעית או יתר מרביעית יציל ולא יחוש לפסידת החולין ויתבאר בסוף הפרק אפי' היה הכלי טמא מגבו הואיל ומתוכו הוא טהור ואין חוששין שמא נגע היין מגבו וא"ת היאך אפשר שיטמא מקצתו ולא יטמא כולו פירושו בטומאת סופרים כדאמרינן כלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו טמאים תוכו ואגנו וידיו טהורים ואם רואה שאם יטרח להביא כלי טהור כבר ישפך הכל ולא יעלה בידו להציל אף רביעית מוטב שיציל את החולין ויהיה קופץ מיד להציל בידיו אע"פ שהידים טמאות או בכלים טמאים המצויים בידו עד שלא יפול מהם לתוך החולין ויפסדו החולין אחר שאף התרומה תטמא בנפילתה לבור ויתבאר למטה שדבר זה כשאין בבור אלא פחות ממאה שהכל מדומע אבל אם היה שם מאה כשל תרומה תרד ותטמא שהרי היא עולה באחד ומאה ונמצא שאין פסידא בחולין אע"פ שהתרומה נפסדה וכן אם היתה חבית של שמן תרד ותטמא שהרי הכל ראוי להדלקה ואין כאן פסידא כל כך שמא תאמר אף ביין ראוי לזילוף שהרי הזילוף דבר חשוב הוא כמו שאמרו שותין מלוג בסלע ומזלפין בשתים הרי חדש אין ראוי לזילוף וא"ת לישנן יבא לידי תקלה ר"ל לשתותו שאף בישן אין דרך לזלף את הכל בבת אחת ויבא לידי תקלה ובשמן אין לחוש לכך שמניחו בכלי מאוס ומתוך כך אין תקנה ביין של תרומה שנטמא ופסקו גדולי המחברים שקוברו וכן היא שנויה באחרון של תמורה שאוכלי תרומה טמאה בשרפה ומשקין בקבורה: