מאירי על פסחים ל

הפגול והנותר כולם נשרפים שהרי בטמא נאמר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף ובנותר נאמר והנותר מבשר זבח השלמים ביום השלישי באש ישרף והפגול בכלל נותר הוא ואין צריך לשרפם זה בפני עצמו וזה בפני עצמו אלא מותר לשרוף את כולם כאחד ואע"פ שהפגול והנותר טהורים הם וכששורפין עם הטמאים הוא מטמאן מ"מ הואיל ולשרפה הם עומדים אין חוששין להם ולא עוד אלא שיש להם טומאת סופרים לטמא את הידים אבל לא אף הגוף שאין אוכל מטמא אדם:

הפת שעפשה ונפסלה מלאכול לאדם וכן כל אוכל שנפסד עד שאינו ראוי למאכל אדם אינו מקבל טומאת אוכלין אע"פ שהכלב יכול לאכלה הא אם נטמאה בעודה ראויה למאכל אדם ואח"כ נפסדה אינה עולה מטומאתה עד שתפסל מלאכול הכלב הא כל שהכלב יכול לאכלה מטמאה מדין טומאת אוכלין לטמא אוכלין בכביצה ואע"פ שאינה מקבלת טומאה ואם היתה תרומה יכול לשורפה עם הטמאה בפסח הואיל ולאו בת אכילה היא מאחר שביארנו שטומאת משקין לטמא אחרים מדברי סופרים ספק משקה כגון טמא שפשט רגליו לתוך המשקין הטהורים ספק נגע ספק לא נגע הן עצמן טמאים מספק שהרי לדברי הכל טומאת משקין להיות הן עצמם טמאים מן התורה היא אבל לטמא אחרים טהור שאין משקין מטמאין אוכלין אלא מדברי סופרים וספק סופרים להקל ומעתה אין צריך לומר אם היה ספק זה בכלים שהכלים טהורים שהרי אף לדעת האומר משקין מטמאין אוכלין מן התורה משקין אין מטמאין כלי אלא מדברי סופרים כמו שביארנו במשנה וספק סופרים להקל: