מאירי על פסחים כז

המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר ר' חנינא סגן הכהנים אומר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה אע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו הוסיף ר' עקיבא מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת אע"פ שמוסיפין לו טומאה על טומאתו א"ר מאיר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח אמר לו ר' יוסי אינה היא המדה מודה ר' אליעזר ור' יהושע ששורפים זו לעצמה וזו לעצמה על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה שר' אליעזר אומר תשרף זו לעצמה וזו לעצמה ור' יהושע אומר שתיהן כאחת אמר הר"ם אבות הטומאות הם מנויות בתחלת סדר טהרות ומשם תדעם וכל הנוגע באב מאבות הטמאות יקרא ראשון והנוגע בראשון יקרא שני והנוגע בשני יקרא שלישי הנוגע בשלישי יקרא רביעי ועוד יקרא הראשון ולד הטומאה לפי שהוא מיוחס לאב הטומאה והשני ולד הטומאה ועל זה ההיקש חוזרי' ואומרים מלת ולד בשלישי ורביעי ויקרא גם כן הראשון והשני והשלישי והרביעי ולד הטומאה לפי שהם כולם תולדת אב הטומאה ואמרו בכאן ולד הטומאה רצה בו ולד ולד הטומאה וכבר ידעת כי בשר שיגע בולד ולד הטומאה שלישי לטומאה ובשר שיגע באב הטומאה ראשון וכשיגע שלישי לראשון חזר שני כמו שביארתי לך כי כל הנוגע בראשון יחזור שני והודיעך בזה כי שלישי מותר לעשותו שני וזהו ענין אמרו מוסיפין לו טומאה על טומאתו לפי שהיה שלישי וחזרו שני וזאת הטומאה שנתוספה לו הוא מדרבנן אבל מדאורייתא העיקר אצלנו אין אוכל מטמא אוכל לפי שנ' בטומאת אוכלין טומאתו ובא בקבלה הוא טמא ואינו עושה כיוצא בו כלומר לא יטמא כיוצא בו מן המאכלות אבל מדרבנן אוכל מטמא אוכל ולפיכך חזר השלישי שני והוסיף ר' עקיבא על זה ואמר כי שלישי מותר לעשותו ראשון כאשר אגיד לך כי טמא מת מכלל אבות הטומאות והאדם הנוגע במת יהיה אב והנוגע באב יהיה ראשון וכן שני ושלישי ורביעי ואם היה הדבר הנוגע במת כלים לא יהיו אב הטומאה ונחשוב מהם ראשון ושני אבל אם יהיו הם והמת תורה אחת שהנוגע במותן בכלים טמא טומאת שבעה והוא יהיה אב הטומאה ונחשוב ממנו ראשון ושני וזה לדבר השי"ת בחלל חרב או במת ובאה הקבלה חרב הרי הוא כחלל וכמו כן שאר כלי מתכות וכלי שטף דינם ודין החרב שוה והכלים הם יותר חמורים מן האדם לעולם במדרגה אחת ואם נגע אדם במת יהיה אותו אדם אב הטומאה בלי ספק ואם נגע אדם שני בראשון יהיה השני ראשון כאשר ביארנו בתחלת דברינו ואם נגעו כלים באותו אדם שנטמא במת והוא אב הטומאה לא יהיו ראשון אבל יהיו אב הטומאה ומהם החשבון בראשון ושני ועוד יתבארו לך אלו המקרים וראיותיו בביאור בראש מסכת אהלות:

ואמרו בכאן נר ר"ל נר של מתכת שנכללת בכל דיני הכלים שזכרנו אבל נר של חרס לא כי מעיקרנו שכלי חרס אינו אב הטומאה בשום פנים כאשר יתבאר במסכת כלים וכשתגע נר של מתכת בטמא מת שהוא אב הטומאה לא יהיה אותו הנר ראשון אבל יהיה אב הטומאה כאשר ביארנו ושמן שנפסל בטבול יום הוא שלישי כאשר יתבאר במסכת טבול יום וכשנתן בנר הנזכרת חזר ראשון כי הנר אב הטומאה כאשר ביארנו והתיר חזרת שלישי ראשון וכבר ביארנו שר' עקיבא צריך שיהא הנר אב כדי שיהיה השמן ראשון ויטמא זולתו מן התורה כי הוא סובר כי היות משקין טמאין מטמאין זולתם מן המאכלות מדאורייתא אבל אילו סבר שהיא מדרבנן כאשר היא באמת די לו בטומאה דרבנן שיתיר להיות הנר של חרס לפי שהמשקין בין שנטמאו באב או בראשון או בשני ראשון יחזרו וזה מדרבנן ועוד נבאר זה במקומו מטהרות ושני המאמרים אמתיים לפי שהם עדות שהעידו במה שראו ומה שנמשך זה הענין בכאן לפי שדברנו בשתי חלות פסולות מלחם תודה שהם קדשים ונשרפים ר' מאיר סובר אין משקין טמאין מטמאין זולתם מדאוריתא ועוד יתבארו עקרי מחלוקתם במסכת טהרות ושניהם [מודים] כי אמרו במה שקדם לא נמנעו מלשרוף הבשר שנטמא בולד הטומאה מפני שהוא בשר שנטמא במשקין טמאין וזה הבשר לדעת ר' מאיר ולד מדרבנן לפי שהוא כאשר בארתי לך סובר טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן והוא לדעת ר' יוסי ולד מדאוריתא למה שביארנו מסברתו ולפי שסבר ר' מאיר כר' חנינא התיר שריפת ולד הטומאה מדרבנן עם ראשון מדאוריתא אמר מדברי ר' חנינא במחלקתו עם ר' עקיבא נדע שמותר לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה לפי שולד מדרבנן לגבי ראשון דאוריתא אין הפרש בינו ובין טהור ואמר לו ר' יוסי אינה היא המדה לפי שר' יוסי סבר כאשר אמרנו כי אותו הבשר טמא מדאוריתא ואמר לו אם התרנו טמא טומאה חמורה עם טמא טומאה קלה נתיר שריפת טהור עם טמא אם כן יהיה שריפת תרומה טהורה עם הטמאה על עיקר סברתו היא המדה ולר' יוסי אינה המדה ואח"כ אמר לו ר' יוסי אפי' ר' יהושע שהוא מיקל אינו מתיר שריפת [טהורה] עם הטמאה אבל הוא מתיר שריפת תלויה עם הטמאה ועוד יתבארו לך הדברים שעושי התרומה תלויה כשיגעו בהם במסכת טהרות ור' יוסי אומר כי ארבעה עשר שחל להיות בשבת שהחיוב לשרוף הכל קודם השבת ששורפין טמאה לעצמה וטהורה לעצמה ותלויה לעצמה:

אמר המאירי ר' חנינא סגן הכהנים אומר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה ר"ל השני עם הראשון אע"פ שמוסיפין לו טומאה על טומאתו ושאלו בגמ' מאי תוספת טומאה איכא הכא שהרי הבשר שנטמא בולד הטומאה שני הוא והבשר שנטמא באב הטומאה ראשון והרי כששרפו עמו ונגע שני בראשון עדיין שני הוא שכל המיטמא מן הראשון נעשה שני ותירץ הכא בולד ולד עסקינן ר"ל בשר שנטמא בולד ולד הטומאה ר"ל בשני ונעשה הוא שלישי לא נמנעו מלשרפו עם הבשר שנטמא באב הטומאה שהוא ראשון ונעשה בשר זה עכשיו שני שמאחר שיש שם טומאה ועומד הוא לישרף אין מקפידין על תוספת טומאתו משלישי לשני שלא הוזהרנו בשמירת קדשים אלא מן הטהור שלא יטמא או שלא יפסל אבל בטמא שלא יוסיף בטומאתו לא ואף תוספת טומאה זו אינה אלא מדברי סופרים שהרי מן התורה אין אוכל מטמא אוכל דכתיב בטומאת אוכלין וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא ודרשו בו הוא טמא ואינו מטמא כיוצא בו אלא שמדברי סופרים ליטמא אוכל באוכל בכל שבקדש ואעפ"כ כל שעומד לישרף לא חששו בו לתוספת טומאה ואע"פ שדברי ר' חנינא נראים בטמא בטומאה דאוריתא ששורפין אותו עם אותו שטמא טומאת סופרים יתבאר בסמוך שאף הדין כן בטמא טומאת סופרים ששורפין אותו עם הטמא טומאת התורה אע"פ שעכשיו מביא את הטומאה מדברי סופרים לשל תורה ואע"פ שמוסיף לו מדרגה משלישי לשני:

והוסיף ר' עקיבא על דבריו אפי' משלישי לראשון והוא שלא נמנעו מלהדליק שמן של תרומה שנפסל בטבול יום שהוא שלישי שהרי הטבול יום שני אחר שלא העריב שמשו בנר שנטמא בטמא מת שהוא אב הטומאה והנר גם כן אב הטומאה שבנר של מתכת היא שנויה וכל מיני מתכות אנו אומרים עליהם חרב הרי הוא כחלל להיות כדין כל טומאה שנוגעת בו בטומאות של מת אם באבי אבות אם באב הטומאה ונמצא שהשמן שנגע בו הוא ראשון ושמא תאמר והלא אף שמן זה ראשון היה שהרי כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה ואין הענין אלא שמראשון של סופרים חוזר לראשון של תורה אינו כן שהרי אמרו בה חוץ מטבול יום שמתוך שטומאתו קלושה עד שהוא מותר במעשר אין בו כח להחזיר משקין ראשונים ושמן זה דוקא של תרומה שאם בקדשים אין לך שמן בקדשים אלא של מנחות והיאך מדליקין אותו ואסור הוא בהנאה ואע"פ שנטמא אלא של תרומה הוא שמותרת בהנאה שנאמר משמרת תרומותי אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא שלך תהא להסיקה תחת תבשילך ופירשו בגמרא שר' עקיבא סובר טומאת משקין לטמא אוכלין מן התורה הוא שאם לא כן מה הוצרך לנר של מתכת שהוא אב הטומאה אף בשל חרס שאינו אלא ראשון הוה ליה שמן שני ומטמא אחרים מדברי סופרים אפי' לא היה השמן אלא שני שכל הפוסל את התרומה מטמא משקין מדברי סופרים להיות תחלה אלא בטומאת התורה נאמרה:

אמר ר' מאיר מדבריהם למדנו וכו' פירשו בגמ' שר' מאיר היה סובר כדברי ר' חנינא שלא סוף דבר שאמרה בשלישי של תורה שמותר להוסיף בו טומאה לעשותו שני של תורה אלא אף בשלישי של סופרים הוא אומר שמותר להחזירו שני של תורה כגון שרץ שנגע בכלי וכלי במשקין ומשקין בבשר וטומאת משקין לטמא אוכלין לדעתו אינו אלא מדרבנן ונמצא שהבשר הנוגע במשקין אינו אלא שלישי מדברי סופרים וכששורפו עם הבשר שנטמא באב הטומאה נעשה שני של תורה שאוכל מטמא אוכל מן התורה לדעתו ועל דבר זה אומר ר' מאיר מדבריהם למדנו ר"ל מדברי ר' חנינא ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח אע"פ שהטהורה בשעה ששית אין איסורה אלא מדברי סופרים ונעשית עכשיו שניה של תורה אם הטמאה ראשונה אלמא שממה שהוא טהור לגמרי מן התורה עושהו שני של תורה ואמר לו ר' יוסי אינה היא המדה שמא משנתינו בשלישי של תורה היא ואף כשתפרשה במשקין מפני שהוא סובר טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ולא עוד אלא שאף אוכל אינו מטמא אוכל אלא מדברי סופרים אפי' בתרומה ואפי' בקדשים אבל זו שאין איסורה אלא מדברי סופרים שורפין זו בעצמה וזו בעצמה ולא נחלקו בזו ר' אליעזר ור' יהושע אע"פ שנחלקו בכיוצא בזו בחבית שנולד בה ספק טומאה כמו שיתבאר בגמ' הא בתלויה וטמאה נחלקו שלר' אליעזר שורפין זו בעצמה וזו בעצמה ולר' יהושע שתיהן כאחת והלכה כר' יהושע ואף הוא לא אמרה אלא בפסח שאלו בשאר ימות השנה אין שורפין אותה כלל שמא יתברר הדבר ויטהרוה ולדברי הכל בשעה שביעית מיהא פי' בגמ' ששורפין את הכל כאחד ומ"מ קודם איסורן כגון שחל ארבעה עשר להיות בשבת והוא צריך לבער בשלשה עשר לא יערב טהורה עם הטמאה ותלויה אלא טהורה לעצמה וטמאה לעצמה ותלויה לעצמה ולענין קדשים הלכה כר' חנינא וכר' עקיבא ר"ל אף משלישי לראשון ואף מטומאת סופרים לשל תורה:

ולענין הפרטים הלכה שטומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן וכן אוכל אין מטמא אוכל אלא מדברי סופרים שגזרו עליהם שאם נגע אוכל באוכל שיטמאהו וכן אם נוגע אוכל במשקה שיטמאהו אבל אדם וכלים אינו מיטמא מאוכלין אף מדבריהם ומשקין מטמאין אפי' כלים שנגעו בהם מדבריהם ובלבד משקין הטמאים מחמת אב הטומאה אפי' באב הטומאה של סופרים ודבר זה מגזרת משקה זב וזבה שמטמא כלים מדין תורה כמו שיתבאר במקומו ולפי דרכך למדת שדברי ר' חנינא מפורשים בשרץ שנגע בכלי וכלי במשקין ומשקין בבשר אע"פ שאינה אלא טומאת סופרים והוא שיהא במשקה רביעית וי"מ אף בכל שהוא מפני שחשובים הם אגב בשר וכמו שאמרו שמא יטמאו משקין מאחורי הכוס מחמת הידים ויחזרו ויטמאו את הכוס וודאי משקין שאחרי הכוס אין בהם רביעית ואעפ"כ מטמאין מפני שחשובים הם אגב הכוס:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם: