מאירי על פסחים רלט

ישנו מקצתם אחר שהתחיל לאכול יאכלו ר"ל אחר שיעורו ואין זה נראה כשתי חבורות או כשני מקומות הא ישנו כלם לא יאכלו ור' יוסי אומר שאף ישנו כלם אם אינה שינה גמורה אלא נמנום יאכלו וענין מתנמנם הוא נים ולא נים תיר ולא תיר הא נרדמו כלם לא יאכלו וכן הלכה:

ולענין מצה י"א הואיל וזכר לפסח היא דנין בה כו' ומביאים ראיה ממה שאמרו בגמרא אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה מנמנם אמר ליה מינם קא ניים מר ר"ל שינה גמורה אמר ליה נמנומי קא מנמנימנא כדתנן נתנמנמו יאכלו והם מפרשים שלענין איסור היה שואלו ולענין מצה ואע"פ ששינת מקצתם אינה מפסדת כך פירושו מינם קא ניים מר עד שאם יארע כן לכלכם (אין) מצות מצה נפקעת וי"מ מכאן שר' יוסי להחמיר בא במשנתנו שאף במקצתן אין מותרין לאכול אלא בנמנום ואין נראה כן:

ולמדנו מ"מ שאף במצה כן שהרי אביי ורבה לא בזמן פסחים היו ומ"מ י"מ שדין זה אינו במצה כלל ואביי לא בא לחקור אלא על תכונת השינה שראה בו אם הוא קוראה שינה או נמנום ולענין פירוש משנתנו והשיבו שנמנום היה וגדולי המפרשים כתבו בענין ישנו מקצתם שמצד היסח הדעת נגעו בה שהוא פוסל בקדשים ואע"פ שאין דין היסח הדעת במצה הוזכרה בכיוצא בה לענין נטילת ידים ולימד שהנמנום אין בו היסח הדעת להצריך נטילה וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

טמא ושהיה בדרך רחוקה וכן ערל ישראל אע"פ שאין אוכלין בפסח אוכלין הם בחיוב במצה ומרור ומותר להאכיל מצה ומרור למשומד לעבודה זרה ולגר תושב ושכיר:

כבר ביארנו בענין הסדר שאחר קריאת ההגדה מברך על המצה המוציא ועל אכילת מצה ואחר שכן אינו חוזר ומברך על כזית מצה באחרונה שהוא זכר לפסח מ"מ אם לא היה לו מצה הראויה לצאת בה ידי חובתו אלא כזית לכל אחד עושה סדר שקודם סעודה במצה שאינה ראויה ואינו מברך עליה ברכת חובה אלא ברכת המוציא ומברך עם המרור ואוכל וחוזר וכורך מאותה שאינה ראויה עם המרור ואוכל ממנה ואוכל אחריה כל סעודתו ולבסוף מברך על אותו כזית של משומרת ברכת חובה ואינו טועם אחריה כלום וכבר ביארנו שהסופגנין והדובשנין והאסקריטין אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה:

מי שאין לו יין בלילי פסחים ויש לו מצה משומרת מקדש על הפת וכיצד הוא עושה פותח בהמוציא ובוצע ומניח ידו עליו עד שייקדש ומברך לאכול מצה ואוכל והרי נמצא שאינו יכול לאכול פה זו עד שיברך עליו המוציא וקידוש ואכילת מצה ואחר כך מטבל בשאר ירקי וקורא הגדה ומברך על המרור וכורך:

מי שהוצרך לברך בשנים או שלשה בתים כתבו גדולי הפוסקים שמברך בביתו ועושה סדרו ואוכל ומברך ברכת המזון וכדי שלא ישהא את האחרים יותר מדאי אינו גומר הללו עדיין ומברך בבית האחר ועושה סדרם הוא מברך והם אוכלים ואף המוציא שהוא ברכת הנהנין ובברכת הנהנין אמרו שאם יצא אינו מוציא בכאן אפשר לו לברכו להם שמאחר שנקשר הוא בברכת אכילת מצה שהיא ברכת חובה דינו כברכת חובה כמו שביארנו במסכת ראש השנה בברכת המוציא של מצה וברכת היין של קידוש היום ומ"מ כשאכלו הם מברכים ברכת המזון שהרי אמרו מי שאכל יברך ואח"כ הולך לו לבית אחר ועושה על דרך זה עד שישלים את כלם ואח"כ חוזר לביתו וגומר הללו ושותה כוס ההלל ומ"מ אינו טועם כלום משאכל מצה באחרונה ומ"מ י"א שכל שרוצה לאכול אח"כ הואיל ודעתו לאכול מצה באחרונה רשאי ואין הדברים נראין:

בתלמוד המערב אמרו שמי שנשבע בשאר ימות השנה דרך כלל שלא יאכל מצה אסור לאכול אף בפסח שהשבועה חלה אף עליה בכולל ואם פרט שלא לאכול מצת הפסח לוקה ואוכל והנדרים חלים אף על דבר מצוה אף בלא כולל ואם אמר קונם אכילת מצה עלי אסור בה ומ"מ מה שאמרו מיין ושכר יזיר לעשות יין מצוה כיין הרשות לא מצד שהנזירות בכלל נדר שבזו אף בנזירות דינו כדין שבועה הואיל ולענין נזירות איסור עצמו על החפץ הוא אלא שמדין כולל נאמרה וכדין שבועה שהיא חלה לדעתנו בבטול מצות עשה בכולל ויין מצוה פורש במקומו שאין לך יין שתהא שתייתו מצוה מן התורה אלא פירושה כשנשבע לשתותו ונדר אח"כ בנזירות ודברים אלו יש בהם דינים ארוכים וכבר ביארנום באור מרווח בשלישי של שבועות:

מצה בזמן הזה לילה הראשון מן התורה ואע"פ שהכתוב תלאה בפסח כמרור מ"מ הכתוב חזר וקבעה חובה ודוקא לילה הראשון וכדכתיב בערב תאכלו מצות ומתוך כך אין מברכין עליה אלא לילה הראשון ואע"פ שבסוכה אין חיובה גם כן אלא לילה הראשונה בלבד ואעפ"כ מברכין עליה כל שבעה פי' בו שברכת סוכה אינה על האכילה אלא על העיכוב והרי השינה מכלל חובות שבה ואי אפשר בלא שינה ונמצאת על כל פנים חובה אבל מצה אפשר בבצקות של עכו"ם וסופגנין ודובשנין כל שבעה תירצנוה בפנים אחרות במסכת סוכה: