מאירי על פסחים כב

מקרדין את הבהמה ביום טוב ואין צריך לומר שמקרצפין והקירוד הוא במגרפת ברזל ושיניה דקות ובאה לפעמים לידי חבורה שכל דבר שאינו מתכוין מותר ואצ"ל שהקרצוף מותר שהיא במגררת של עץ ושיניה רחבות וכבר ביארנוה בשני של יום טוב:

המשנה השלישית והכונה בה לבאר עניני החלק השני והוא שאמר ר' מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש ר' יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחלת שש ועוד אמר ר' יהודה שתי חלות של תודה פסולות ומונחות על גב האיצטבא כל זמן שהן מונחות כל העם אוכלין ניטלה אחת מהן תולין לא אוכלין ולא שורפין ניטלו שתיהן התחילו כל העם שורפין רבן גמליאל אומר חולין נאכלין כל ארבע ותרומה כל חמש ושורפין בתחילת שש אמר הר"ם צוה השם ית' שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מכאן אנו למדין שצריך להיות ביעור החמץ קודם השבעה בהכרח כדי שיצא כל השבעה ימים מתחלתן עד סופן לא ימצא בהם שאור ומאמרו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם למדנו שהוא יום ארבעה עשר ויהיה ביעור חמץ בתחילת יום ארבעה עשר לולי אמרו אך ביום הראשון כי אך הוא מלת מיעוט וכאילו מיעט ואמר מה שאמרתי ביום הראשון אינו מתחילת היום אלא מקצתו מכלל הרמיזות לזה העיקר המקובל ר"ל כי ביעור חמץ במקצת ארבעה עשר אמרו ית' לא תשחט על חמץ דם זבחי והקבלה כי אותו המקצת מתחילת שעה שביעית והכל מודים כי מתחילת שעה שישית הוא אסור אבל הוא מדבריהם כדי להרחיק מאיסור תורה ומחלוקת ר' מאיר ור' יהודה כי ר' מאיר אומר אוכל כל זמן שמותר לו לאכול ור' יהודה אומר לא יאכל בחמש שעות גזירה משום יום המעונן שאפשר שיטעה בשעה אחת והלכה כר' יהודה עוד יתבאר לך כי קרבן תודה יש בו ארבעים חלה ולפי שהן רבות נפסלות בלינה והיו לוקחים שתים מאותן החלות והיו עושין בהם מה שאמר ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

אמר המאירי ר' מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש שאע"פ שאיסורו מן התורה אינו אלא בתחלת שביעית אנו מקדימין לבערו שעה קודם זמן איסורו מפני שהדבר קרוב לטעות על מקצת שביעית שהוא מן הששית ומ"מ אוכלין כל חמישית שאין לטעות מחמישית לשביעית שבחמישית חמה במזרח ובשביעית חמה במערב ואע"פ שבששית נמי חמה במזרח מ"מ בין מקצת ששית למקצת שביעית אינו ניכר כל כך אבל בין חמישית לששית אין לטעות כלל וליום המעונן אינו חושש שדבר שאינו מצוי הוא ור' יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש שלא לאכול שמצד שהדבר מסור להמון ולעמי הארץ יש לחוש לטעות גדולה ואע"פ שבחמישית חמה במזרח ובשביעית חמה במערב גזרה משום יום המעונן ומ"מ שעה רביעית זמן סעודה לכל היא והכל בקיאין בה ואף ביום המעונן הא בחמישית אין אוכלין ולא שורפין תרומה ולחמי תודה ובחולין אם רצה לבער יבער ואם רצה ליהנות יהנה אלא שאינו אוכל מגזרת יום המעונן ושורפין בתחלת שש והלכה כר' יהודה:

ועוד אמר ר' יהודה שתי חלות פסולות של תודה היו מונחות על גב האיצטבא פי' בגמ' שנוהגים היו להביא תודותיהם בשלשה עשר מפני שבארבעים לחמי תודה היו בהם עשרה של חמץ ותודה ולחמה נאכלין ליום ולילה ואלו היו מביאים אותה בארבעה עשר לא היה חמץ שבה נאכל אלא עד שש שעות ואין מביאין קדשים לבית הפסול ר"ל שאין מקריבין אותם ביום שיתמעט זמן אכילתם שאם עושים כן נמצאנו גורמים להיות בא לידי נותר ומתוך כך כשהיו עולין לרגל כל שהיה לו להקריב תודה היה מקריבה בשלשה עשר ואעפ"כ מתוך שהיו מרובות ביום זה שהיו כל ישראל לשם והיו שם הרבה שכבר נדרו או נדבו שלמי תודה היו מרובות ולא היו הכהנים מספיקים לאכלן והיו קצתם באות לידי נותר וראויות לשריפה והיו לוקחין שתים מהן בארבעה עשר ומעמידין אותן בהר הבית על גב האיצטבא ושאלו בגמ' וכי להצניעם הוא צריך שהרי גב האיצטבא מקום נמוך היה ואינו נראה כל כך ופירשו בה על גג האיצטבא שאיצטבא כפולה היתה ר"ל עשויה מדרגות של אבנים זו למעלה מזו בכל סביבות הבית עד סמוך לשמי קורת העזרה והיו יושבים שם עולי רגלים והיה על כולם גג מכסה את הכל מפני הגשמים והיה הגג גבוה עד שהיה נראה לכל ושם היו מעמידין חלות אלו לסימן שכל זמן ששתיהן היו מונחות לשם כל העם אוכלין ניטלה אחת מהם תולין לא אוכלין ולא שורפין ניטלו שניהן התחילו הכל שורפין ובגמ' פי' בסימן זה שתי פרות היו חורשות בהר המשחה כל זמן ששתיהן חורשות כל העם אוכלין ניטלה אחת מהן תולין ניטלו שתיהן כל העם שורפין ושאלו עליה בתלמוד המערב חורשות סלקא דעתך כלומר שהרי אסור לעשות מלאכה בארבעה עשר אלא בצרכי יום טוב שכל שבמקדש ודאי מקום שנהגו שלא לעשות הוא אלא כעין חורשות כלומר שעומדות שם כמוכנות ומזדווגות לצורך חרישה:

רשב"ג אומר חולין נאכלין כל ארבע שלא הוזהרנו בשמירתם כדי שלא לקצר זמן אכילתם אבל תרומה שהוזהרנו בשמירתה אין לנו למעט זמן אכילתה ואוכלין בה כל חמש ומ"מ בששית שורפין אפי' תרומה הואיל וחכמים אסרוה אף בהנאה ומ"מ הלכה כר' יהודה ותולין כל חמש בין בחולין בין בתרומה אע"פ שכל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו אין למדין מכלל זה כמו שיתבאר בסדר נזיקין ואף בספרים מדוייקים מצינו בכאן רבן גמליאל ולא רבן שמעון וכן אע"פ שנראה כמכריע וכבר אמרו הלכה כדברי המכריע אינו כן שאין הכרעת שלישי מכרעת ר"ל שאם היו ר' מאיר ור' יהודה עסוקים בחולין ותרומה ושיהא ר' מאיר אומר אחד תרומה ואחד חולין כל חמש ר' יהודה אומר אחד חולין ואחד תרומה כל ארבעה ור"ג אומר חולין כל ארבע ותרומה כל חמש היינו אומרים שזו הכרעה אבל עכשו שר' מאיר ור' יהודה לא הזכירו בדבריהם חולין ותרומה יש לך לומר שמה שחלק רבן שמעון בן גמליאל לדבריו בין חולין לתרומה דעת עצמו הוא ולא מתורת הכרעה שזהו בכל מקום ענין הכרעת שלישי אע"פ שרבים פירשוה בענין אחר כמו שביארנו במסכת חולין פרק ראשית הגז:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

לענין חקירת עדים האמורה בדיני נפשות בחקירת איזה יום אחד אומר בשנים ואחד אומר בשלשה עדותן קיימת הואיל ושניהם ביום אחד הסכימו ר"ל שזה אמר ביום רביעי שהוא שני לחדש וזה אומר גם כן ביום רביעי אלא שאמר שהוא שלישי לחדש שאין זה הטעות אלא שזה חושב שחדש שעבר נתעבר וזה סבור שלא נתעבר אבל אחד אומר בשלשה ואחד אומר בחמשה עדותן בטלה ולענין חקירת השעות אחד אומר בשתי שעות ואחד אומר בשלש עדותן קיימת ואפי' בין חמישית לששית או בין ששית לשביעית שממזרח לאמצע רקיע או מאמצע רקיע למערב כדאי לטעות הוא אבל זה אומר בשלש שעות וזה אומר בחמש עדותן בטלה ואין צריך לומר בין חמישית לשביעית שבזו חמה במזרח ובזו חמה במערב הא למדת שאם דקדקנו בהם בשעה ואמר זה בתחלתה וזה בסופה אין כאן הכחשה שהרי אדם טועה בשעה מתחלתה לסופה ואף משניה לחברתה מתחלת ראשונה לסוף שניה ומ"מ אחד אמר קודם היום ואחד אמר אחר היום אין תולין בטעות בין יממא לליליא לא טעו אינשי וכן באחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר אחר הנץ החמה או בהנץ החמה עדותן בטלה שזה טעות הניכר הוא כטעות שבין יום ללילה: