מאירי על פסחים קסט

כבר ביארנו בפגול ונותר שאע"פ שאין להם טומאה מצד עצמן חכמים גזרו עליהם שיהו מטמאין את הידים ושיעור טומאה זו בכביצה ואע"פ שאיסור אכילתם בכזית שיעור טומאתם מיהא אינו אלא בכביצה כשאר אוכלין וטעם טומאה זו בפגול משום חשדי כהונה שחשודים לפגל את הקרבן משום איבת בעלים ולפיכך תקנו שיהא מטמא את הידים להטריחו בהטבלתן כדי שיחוס על טרחו ולא יפגל ובנותר משום עצלי כהונה המתרשלים באכילת קדשים ואין בזה חילוק בין קרבן פסח לשאר קדשים אבל היוצא והוא הבשר שיצא חוץ למחיצתו בקרבן הפסח אינו מטמא את הידים כלל שאין לגזור עליהם כדי שיזהרו בכך שבני חבורה זריזין הם ומזרזין זה את זה שלא להוציא ממנו חוץ לחבורה ובשאר קדשים הדבר ספק וספק טומאת ידים טהור:

טומאת בית הסתרים אינה מטמאה ואי זו היא טומאת בית הסתרים כגון שתחב אדם טומאה בכוש לתוך גרונו של טהור ולא נגעה בלשונו או בחכו או שהכניסה במעי האשה ולא נגע בבשרה אלא בפנים אין האיש או האשה שהוכנסה הטומאה לתוכם טמאים שמגע בית הסתרים אינו כלום וכבר כתבנו מדין זה במסכת חולין פרק מקשה ובמסכת נדה פרק דופן וכן כל מגע שבחבור כגון שתאמר דרך משל אם היה האבר היוצא מטמא מגעו עם האבר הסמוך לו שלא יצא מגע בית הסתרים הוא ואין אומרין בזה חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי ר"ל שאינו חבור ואינו נקרא מגע בית הסתרים וכן אוכל הנפרד שנתקבץ אינו חבור ליטמא כלו במגע קצתו ומ"מ מצטרף הוא לכביצה לטמא אוכלין אחרים אם נטמא הוא כלו כמו שיתבאר במקומו: