מאירי על פסחים קסח

השורף בעצמות אין בו משום שבירת עצם ואעפ"כ אין מניחין גחלת על ראש העצם כדי שינקב ראשו ויצא מוח שבתוך העצם דרך הנקב אם שמא מחמת הגחלת יפקע העצם במקום אחר ונמצא גורם לו שבירה אם מפני הפסד קדשים שאי אפשר שלא יפסד קצת המוח בשריפתו ומוטב שיפסל מאליו בנותר ולא יפסידהו הוא בידים ומתוך כך אין נמנין על מוח שבקולית שהוא סתום משני ראשיו שהרי אין יכול להוציאו בלא שבירת עצם או שריפתו שהיא אסורה מטעם שכתבנו ומ"מ נמנין על מוח שבראש הואיל ויכול להוציאו דרך האף בלא שבירת עצם:

כבר ביארנו שהפסח נפסל ביוצא יצא אבר ממנו חוץ למחיצתו אותו אבר אסור והשאר מותר ומאחר שהיתה לו שעת הכושר אף הוא יש בו משום שבירת עצם יצא מקצתו ונפסל אותו מקצת היוצא כיצד הוא עושה בבשר חותך את הבשר היוצא לחוץ ומשליכו עד שמגיע לעצם ואח"כ קולף הבשר שעל מקצת האבר שבפנים מסביב העצם עד שמגיע לפרק שמתחברים שם שני העצמות וחותך העצם בפרק והבשר אוכל ממנו מה שבפנים ושורף מה שהשליך ממנה בחוץ:

פסח שעשאו נא או מבושל הרי הוא כנפסל בטומאה ויציאה חוץ למחיצתו ולוקה עליו משום שבירת עצם שהרי היתה לו שעת הכושר אבל אם שבר את עצם האליה שהיא קרבה עם האימורין הואיל ולא נראית לאכילה לעולם אין בו משום שבירת עצם ואין חייבין על שבירת עצם אא"כ יש עליו כזית בשר או שיש בתוכו כזית מוח וכל שיש עליו כזית בשר באיזה מקום שבו אע"פ ששברו שלא במקום הבשר ובמקום ששברו אין בו כלום חייב הואיל ואותו עצם יש בו כזית בשר באיזה מקום שבו: