מאירי על פסחים קנג

כבר ביארנו בראשון של יומא שהטומאה אפילו בצבור דחויה היא ולא שמותרת לגמרי והילכך כל שאפשר בטהרה אין עושין בטומאה כמו שביארנו שם וכן מאחר שלא הותרה לגמרי צריך שיהא הציץ מרצה עליה ומעתה צריך שיהא הציץ על מצחו של כהן גדול שאין הציץ מרצה אלא כשהוא באותה שעה על מצחו של כהן גדול ואפילו היה מונח לפניו ומוכן להניחו כל זמן שירצה אינו כלום ואין צריך לומר בנשבר הציץ ומעתה יום הכפורים בעבודת פנים שאין שם ציץ שהרי אינו נכנס לפנים בבגדי זהב אם אירעה שם טומאה לא נרצה וי"א שביום הכפורים מיהא הלכה כר' יהודה שלא להצריך בה רצוי ציץ הואיל ואי אפשר וכל שכן בקרבן יחיד שקבוע לו זמן שדוחה את הטומאה גם כן שמ"מ לא הותרה לגמרי ושצריך שיהא הציץ על מצח הכהן גדול באותה שעה וירצה:

כהן המסדר את האברים על המערכה אינו מניחם דרך הנחה בידו על המערכה אלא דרך זריקה כך למדו מפי השמועה ועשית עולותיך הבשר והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה ואויר מועט היה מפסיק בין כבש למזבח כדי לקיים באיברי עולה מצות זריקה: