מאירי על פסחים קנד

בשר קדשים אינו נאכל לא בחטאות ואשמות לכהנים ולא בשלמים לכהנים בחלקם ולא לבעלים בחלקם עד שיזרק הדם ויקרבו האימורים ובחטאת העוף שאין שם אימורים שלא נטמאו אינם זוכים עד שיקטרו:

הציץ אינו מרצה אלא על הטומאה אבל לא על פסול אחר מעתה דם הקדשים שנפסל אין הציץ מרצה עליה ואינו נזרק כלל ואם זרק לא הורצה שהרי פסול טומאה אין בה שדם קדשים אינו מקבל טומאה ופיסול אחר כגון שיצא הדם חוץ לעזרה אין הציץ מרצהו ואפילו זרק לא הורצה וכן אין הציץ מרצה אלא על העולים ר"ל דברים הקרבים כגון קומץ במנחה ואימורין בקרבן או איברי עולה שאם נטמאו מקטירם והציץ מרצה אבל אינו מרצה על הנאכלים ר"ל על הבשר או על שירי המנחה שנטמאו שמא תאמר א"כ נטמא הבשר הרי הוא כמי שאינו ונאמר שלא יזרוק הדם ואף אם זרק שלא הורצה שהרי כתיב ועשית עולותיך הבשר והדם ואם אין דם אין בשר ואם אין בשר אין דם תדע שלא נאמר כן אלא אם אבד או נשרף שאם נשתייר כזית מן הבשר או האימורין זורק ואם לאו אינו זורק ולא הורצה הואיל ואין כזית בשר או מן האימורין בעולם אבל אם נטמא הואיל ומ"מ ישנו בעין דנין בו בדרך אחרת והוא שאם נטמא הבשר והחלב אם כזית ממנו טהור אף בקרבן יחיד זורק את הדם לכתחלה ואם נטמאו הבשר והאימורין ביחיד לא יזרוק ואם זרק הורצה בצבור זורק לכתחלה ואם נפסל הבשר ביוצא לא יזרוק לכתחלה אע"פ שהאימורין לא נפסלו ואם זרק הורצה ובמנחה נטמאו שיריה או אבדו או נשרפו או נפסלו ביוצא לא יקטיר הקומץ ואם הקטיר הורצה ואם נשאר כזית מן השירים מקטיר הקומץ לכתחלה ואמר שכן למה אמרו שאין הציץ מרצה על הנאכלין שאם שלא ליאכל הבשר זו לא הוצרכה שאף הסובר שהציץ מרצה על אכילתו לא חלק בה י"א שלא לעלות לבעלים וצריך קרבן אחר ויש חולקין בה ומפרשים אותה לענין שאם נטמאו שניהם לא יזרוק לכתחלה או שמא לא להתחייב כרת בפגול שבה שאין הציץ עושה אותה כטהור להתחייב כרת בפגול שבה שכל זריקה שאינה מכשרת הבשר לאכילה אין בה פגול וכן שלא לצאת מידי חיוב מעילה שכל קדשי מזבח אע"פ שנפסלו מועלין בהם מדברי סופרים כל שלא היה שעת היתר לאכילת הכהנים אבל אם היה להם שעת היתר לכהנים ואח"כ נפסלו ונאסרו באכילה אין עוד מעילה בהם וזו אין הציץ עושה בהם כשעת היתר ויש בהם מעילה:

זהו הפסק הנראה לנו בשמועה זו ויש חולקים בה בקצת דברים: