מאירי על פסחים קכג

כבר ביארנו למעלה לדעתנו ששנוי בעלים פוסל בכל ארבע עבודות ר"ל הן ששנה בשעת שחיטה או בשעת קבלה או בשעת הולכה או בשעת זריקה ולדעת זה מה שאמרו בסוגיא זו ונרצה לו לכפר עליו עליו ולא על חברו כלומר ודוקא בכפרה שהיא זריקת דמים הא בשאר עבודות אינה פוסלת אין הלכה כן אלא שנוי בעלים פוסל בכל ארבע עבודות אם שלא לעלות בכל הזבחים אם לפסול בפסח וחטאת ומ"מ אינו פוסל אלא כששנה לבעלים שהן בני חיוב כמוהו אבל אם שנה לשם גוי בכל הקרבנות או אף לשם ערל ישראל בפסח שאין ערל כשר בו בשום פנים הואיל ואינו מן המנויים אינו פוסל שאינו בר כפרה שאלו היה מן המנויים ושחט או זרק לערלים המנויים לבד ודאי פסול שאין כאן שנוי בעלים אלא שחיטה לערלים אבל בשאינן מנויים שהוא שנוי בעלים אינו פוסל אחר שאינו בר כפרה ואין אומרין הואיל ואי בעי מתקן נפשיה כלומר שיכול למול את עצמו אף עכשיו נקרא ראוי וכמו שאמרו באופה מיום טוב לחול שאינו לוקה מטעם הואיל ואי מקלעי ליה אורחים כמו שביארנו בפסח ראשון שבזו אינו מחוסר מעשה ואומרין בו הואיל אפי' לקולא אבל כל שהוא מחוסר מעשה אין אומרין בה הואיל אפי' לחומרא כמו שביארנו במסכת יומא בפרק שני שעירי יום הכפורים בענין שחט שעירי יום הכפורים עד שלא הגריל עליהם כמו שביארנו שם ושמא תאמר לענין ביאור האיך ראוי לומר כאן הואיל והלא אף כשימול את עצמו צריך הוא הזאה שלישי ושביעי שהרי אמרו הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר אפשר שלא נאמרה אלא בגוי שנתגייר אבל ערל ישראל טהור ביומו:

זה שביארנו במשנתנו שמקצת טומאה אינה ככל טומאה לא סוף דבר בטומאת גברי על הדרך שביארנוה והוא שאם שחטו לשם טמאים וטהורים כשר אלא אף בטומאת בשר כן ר"ל שאם נטמא מקצת הבשר כגון המעיים שהם נצלים לבדם בתנור ואינם מחוברים לכבש לא נטמא הכל אלא שורפין אותם ושאר הבשר נאכל:

כל הזבחים הואיל ואין עיקרן לאכילה אם נטמא הבשר הואיל והחלב קיים שהוא ראוי לאכילת מזבח או שנטמא החלב והבשר קיים שהוא ראוי לאכילת אדם זורק את הדם אבל קרבן הפסח הואיל ועיקרו לאכילה הוא בא אם נטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם אבל כל שנטמא בשר אע"פ שהחלב קיים אינו זורק את הדם כמו שיתבאר בפרק צליה: