מאירי על פסחים קכד

כל קרבן הבא בטומאה כגון קרבנות הצבור או אף של יחיד שקבוע לו זמן אינו נאכל אלא מקטירין ממנו הראוי להקטיר והשאר נשרף חוץ מקרבן פסח הבא בטומאה כגון שהיו רוב הצבור טמאין שהוא נאכל הואיל ועיקר הבאתו לאכילה כשהותר בטומאה על דעת אכילה הותר ואע"פ שנטמא הבשר במגעם שאף טומאת הבשר הבאה מצד מגעם באכילתם הותרה בו:

כבר ידעת שהפסח אינו בא אלא בן שנתו עברה שנתו כגון שנולד אשתקד קודם ארבעה עשר ועכשיו הפרישו לשם פסח שנמצא שהפרישו למה שאין ראוי לו שהרי אין פסח בא ביתר משנה סתמו לשלמים הוא עומד שכך הכלל ידוע פסח שלא בזמנו קרב שלמים שאם הי' ראוי לפסח ואבד ונמצא לאחר הפסח כך למדנוה ממה שכתוב וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר כלומר שהקריבהו כקרבן הבקר ואם הוא קודם הפסח כגון שהפרישו לשם פסח ואינו ראוי לפסח למדנוהו ממה שכתוב אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כלומר זכר הבא מן הצאן שזהו קרבן הפסח לפעמים יהא קרב שלמים ומתוך כך זה שהופרש לשם פסח ואינו ראוי לפסח ושחטו בזמנו לשם פסח וכן שהי' ראוי לפסח אלא שהופרש לשם שאר זבחים ועכשיו בזמנו הוא מקריבו לשם פסח הקרבן כשר כדין שלמים שהקריבם לשם פסח אלא שהוא צריך לפסח אחר שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לשם חובה ואע"פ שאם הי' בהיפוך ר"ל ששחט פסח לשום שלמים פסול וכמו שאמרו שם חוץ מן הפסח והחטאת וכן אם הקריב פסח שלא בזמנו לשם פסח פסול עד שיקריבנו לשם שלמים או בסתם שהרי סתמו שלמים: