מאירי על נדה צו

כל שאנו צריכים לבדוק באשה אם היא גדולה אם לאו בין בסימן העליון בין בסימן התחתון נשים נאמנות בהן ואפילו אחת וכמו שאמרו נאמנת אשה וכו' וכן הדין שמאחר שאתה מאמין את האשה אף אחת נאמנת ובודקין אותן על ידי כשרות ובקיאות בין לפני הפרק בין לאחר הפרק ויראה שסומכין אף על הקרובות אלא שיש מפקפקין בה ונאמנות בין להקל ר"ל גדולה היא שכבר הביאה ותחלוץ בין להחמיר ר"ל לא הביאה ולא תחלוץ אבל לענין מיאון אין מקום לבדיקה שאם יאמרו כבר הביאה ולא תמאן אין צורך בכך ואף בלא עדותן כן שהרי כל שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין ואינה צריכה בדיקה לענין מיאון וכמו שאמרו כי איתמרא חזקה למיאון ואפילו העידו שלא הביאה חזקה זו מפקעת עדותן שהרי חוששין שמא נשרו אלא אין בדיקה אף לאחר הפרק אלא לחליצה שהעיד שתחלוץ או שלא תחלוץ ומ"מ אפשר לפרשה למיאון וכגון שלא בעל משגדלה שבזה אין חוששין לנשירה הואיל ואין נשואי תורה כמו שביארנו בפרק דופן לשיטת גדולי הפוסקים ועליו אמרו בודקין למיאונין כמו שהתבאר ושמא תאמר לפני הפרק ותוך הפרק מיהא מה מקום לבדיקה שהרי תוך הפרק כלפני הפרק ואפילו נמצאו שומא נינהו ואף כשתפרש תוך הפרק ביום אחרון למנינה שהוא ראשון לשנת שלש עשרה וכמו שפירשנו בפרק דופן לדעת אחרוני הרבנים ומפני שהם פסקו בה כר' יהודה מן הכלל הידוע ר' שמעון ור' יהודה הלכה כר' יהודה לפני הפרק מיהא קשיא וכל שכן לדעת רוב מפרשים שפירשו תוך הפרק בתוך זמן בשנת שתים עשרה עצמה שזו ודאי הלכה שהיא כלפני זמן קשה לשתיהן ודאי אין צריך לבדיקה ומה שאמרו בסוגיא ובעיא בדיקה פירושו שיש מקום לבדיקתן ר"ל שאם בדיקתן בדיקה כלומר שאם בדקו ומצאו שתי שערות ואחר הפרק בדקו ולא מצאו אלא אותן השערות עצמן אינן כלום ולא תחלוץ וכן אם לא בעל תמאן ואלו לא בדקו תחלה היינו מחזיקין אותה בגדולה שכל מן הסתם אחר שנמצאו שערות לאחר הפרק אין אומרין שמא קודם הפרק היו שם זהו הפסק הברור בענין זה וכבר דמו רבים לחלוק ולפסוק הלכה בחזקה כרבא ולהצריך בדיקה אף במיאון וכבר התבאר בריוח הפסד סברתם בהלכות גדולי הפוסקים בדברים פשוטים איני צריך להוסיף עליהם שום ביאור:

ומ"מ לענין השנים אין נשים נאמנות לומר בת שתים עשרה ויום אחד היא ותחלוץ או שאינה בת שתים עשרה ותמאן ולא אפילו קרובים אלא על פי שנים עדים כשרים להעיד כשאר עדיות שבתורה והאב שהעיד על בנו שהוא בן תשע ויום אחד או על בתו שהיא בת שלש ויום אחד נאמן לקרבן ר"ל לחייב הבועל או הנבעל אם הוא גדול קרבן אבל לא לחייב מלקות או שאר עונשין:

לענין ביאור סוגיא זה שגורסין ברוב ספרים נאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל כיצד גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ נאמנת קטנה היא שתמאן גדולה היא שתחלוץ אינה נאמנת והעמדנוה לר' יהודה ובתוך הפרק שהוא סובר בו כלאחר הפרק יש בה קושיא דבשלמא בנאמנת לומר גדולה היא שלא תמאן וכן שאינה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ ניחא אלא בקטנה היא שלא תחלוץ מה הוצרכה לומר שנאמנת ואף בלא עדותה כן שתוך הפרק לכלי עלמא בחזקת קטנה היא וכן אינה נאמנת לומר קטנה היא שתמאן אמאי לא והרי בחזקת קטנה היא אלא שאפשר לבאר את כלן כשצריכין לעדותן גדולה היא שלא תמאן כגון שבדקו עכשו ולא מצאו והעידו הן שכבר בדקו ומצאו ועל כל פנים נשרו שאלמלא עדותן מחזיקין אותה בקטנות והן נאמנות קטנה היא שלא תחלוץ כגון שבדקו עכשו ומצאו ולר' יהודה תוך הפרק כלאחר הפרק והרי גדולה לפנינו והן העידו שבדקו קודם הפרק וכבר היו בה שערות אלו ועודן בה שהם שומא ואע"פ שגדולה לפנינו הן נאמנות להחמיר ואינה נאמנת לומר קטנה היא שתמאן כגון שבדקו עכשו ומצאו והן העידו שכבר היו שם שערות אלו לפני הפרק ושומא נינהו ואין נאמנות לומר שתמאן אם בעל תוך הפרק לר' יהודה וכן אינה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ בשום צד ובקצת הלכות נמצא גירסא אחרת ברורה יותר והיא בנוסח זה גדולה היא שלא תמאן נאמנות גדולה היא שתחלוץ אינה נאמנת ולענין פסק נאמנת בין להקל בין להחמיר כמו שביארנו שהרי אמרו מאן קתני לה ואוקימנא כר' יהודה ובתוך הפרק או כר' שמעון ולאחר הפרק ולית ליה חזקה דרבא ואנן הא קיימא לן כלאחר הפרק ואית לן חזקה דרבא וכל לאחר הפרק בדאית לן חזקה דרבא נאמנת אף להחמיר וכדברי תנא קמא שהן שנויות בלשון רבים:

וביאור הסוגיא הא מאן קתני לה דאי תנא קמא מדקאמר כל הנבדקות נבדקות על פי נשים ודאי בין להקל בין להחמיר קאמר וכן שהיה ר' אליעזר מוסר לאשתו ור' ישמעאל מוסר לאמו ודאי להקל נאמר דאי להחמיר מאי ריבותיהו אי ר' יהודה ואלפני הפרק הרי אין בדיקה לפני הפרק אלא דאי משתכחן הני גופיהו לאחר הפרק שומא נינהו והא ודאי להחמיר הוא שלא תחלוץ ומה מקום לומר בה אבל לא להקל שאם לענין מיאון הרי אף בלא עדותם כן שהרי חוששין שמא אחרים היו שם ונשרו ואם תאמר למיאון ובלא בעל מ"מ היאך יאמר גדולה היא וכל לפני הפרק ודאי קטנה היא ואם לאחר הפרק הואיל ואית לן חזקה דרבא ודאי נאמנות אף להקל ואוקמה כר' יהודה ולתוך הפרק שהוא לדעתו כלאחר הפרק אלא שאין בתוך הפרק חזקה נאמנת להחמיר אתוך הפרק קיימא כלומר תוך הפרק אין נשים בודקות מפני שאין נאמנות להקל ואי אפשר להעמידה לדעתו לאחר הפרק ולומר שאף לאחר הפרק ואע"ג דאית לן חזקה דרבא לא סמכינן אנשים להקל שאם כן מאי איכא בין בדיקה דלאחר הפרק לבדיקה דתוך הפרק כיון דתוך הפרק כלאחר הפרק בתרויהו נאמנת להחמיר ומאי האי דתוך הפרק קאמר אין בודקות ואחר הפרק קאמר בודקות אלא ודאי לאחר הפרק אף להקל נאמנת אי נמי ר' שמעון ולאחר הפרק ולית ליה חזקה דרבא והדברים פשוטים: