מאירי על נדה צה

וכן שש של עבד עברי כלן מיום ליום שנאמר שש שנים יעבוד ובשביעית ר"ל שלפעמים יעבוד אף בשביעית כגון מכרו בניסן שכשיגיע לראש שנה של ששית עדיין לא נשלמו שש שנים עד חצי שנה של שביעית וכן שנים האמורין בבן ובבת לענין ערכין כלם מיום ליום וכן פירשו המפרשים במה שאמרו למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שפירושו עשרים שלימות ואף אלו שהזכרנו אינם שוים לגמרי ששנה של קדשים שעות פוסלות בהן שאם פחתו שעה אחת או הוסיפו שעה אחת פסולים ר"ל שכל קרבן שמצותן בשנה אם הוסיף או פחת שעה אחת יפסל כמו שיתבאר בשני של זבחים וכן בבתי ערי חומה כמו שהתבאר באחרון של ערכין והשאר נראה שאין השעות מעכבות בהן אלא מקצת יום אחרון ככלן וכמו שאמרו למעלה שלשים יום איכא ביניהו ואם מונין שעות היה לו לומר יום אחד של שנה רביעית איכא ביניהו שלר' מאיר מיד שיתחיל ולרבנן עד שתגיע לאותה שעה שנולדה בה ממש שנראה שאין שעות מעכבות ויש חולקין בדבר זה ואין בידינו להכריע:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

הפרק הששי בעזרת הצור:

בא סימן התחתון וכו' זה הפרק רוב עניניו באין על ידי גלגול ורובו יסוב על שלשה ענינים ורוב עניני הפרק נתגלגלו על ידי מה שאמר בפרק יוצא דופן בענין סימנין אלו ר"ל סימן התחתון והעליון ומצד שהזכיר בהם שאפשר לתחתון לבא עד שלא בא העליון אבל אי אפשר לעליון לבא עד שיבא התחתון נתגלגל לבאר הרבה דברים שאפשר להיות האחד בלא חבירו אבל אי אפשר לשכנגדו בזולתו ויחזור אח"כ לעניינו הראשון בתינוק ותינוקת בדין גדלות שבתינוק ותינוקת ובביאור ענין שתי שערות וזהו החלק הראשון שבפרק והחלק השני הוא שחזר לעניני המסכתא ובחלק רביעי שבה בענין הכתמים החלק השלישי הוא חוזר גם כן לעניני המסכתא ובחלק חמישי שבה בעניני סדור הספירה ובפרט ברואה יום אחד עשר זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר בא סימן וכו' פי' סימן התחתון הוא הבאת שתי שערות וסימן העליון הם סימני השדים שכבר ביארנו בפרק יוצא דופן וכללן של כל אותן הסימנין נקראו סימן העליון ולא דבר במשנה זו אלא באשה שהאיש אין לו סימן עליון זו היא שטתנו וכן כתבוה גדולי המפרשים ואף גדולי המחברים כתבוה כן בפירושי המשנה אלא שבחבור ראיתי להן שכתבו בתינוק סימן עליון ויראה משיטת לשונם שהוא שערות של זקן וא"כ דנין בתינוק סימן העליון כבתינוקת ומ"מ פרטיה של משנה זו אינן אלא בתינוקת ואמר שכל שבא סימן התחתון אין משגיחין בעליון כלל והרי היא גדולה וחולצת או מתיבמת ולא היה צריך לומר מתיבמת אלא לדעת ר' מאיר שאומר שקטן וקטנה כשם שאינם חולצים דאיש כתוב בפרשה כך אינם מתיבמים אבל לרבנן מיבמים הם אבל לא חולצים וזו הואיל והביאה סימן התחתון אע"פ שלא הביאה העליון חולצים ומיבמין לדברי הכל בא העליון ר"ל כל הסימנין אע"פ שאי אפשר כן לדעת חכמים שהרי חכמים סוברים שכל שבאו כל העליונים אי אפשר שלא בא התחתון ואע"פ שנבדקו ולא נמצאו תולין בנשירה ומ"מ ר' מאיר סובר שאפשר הילכך לר' מאיר לא חולצת ולא מתיבמת שאין סימן העליון עושה אותה גדולה אפילו בכלם ולדעת חכמים הואיל ובאו כל העליונים חולצת או מתיבמת ולא מצד עצמם אלא שאי אפשר להם בלא התחתון וכבר ביארנו שלא הוצרך לומר מתיבמת אלא לשיטתו של ר' מאיר שהיה אומר שקטן וקטנה כשם שאין חולצים כך אין מיבמין ואח"כ נותן טעם לדברי חכמים שאפשר לתחתון לבא קודם העליון אבל אי אפשר לעליון לבא עד שלא בא התחתון וא"כ כבר היו שם ונשרו והלכה כחכמים ומ"מ דוקא בנראו כל הסימנין העליונים אבל כל שלא נראו כלם הרי היא ספק קטנה ספק נערה ספק בוגרת כמו שביארנו למעלה:

ובתינוק מיהא לשטת האומרים שאין בו סימן העליון כל שהגיע לפרקו ולא הביא שתי שערות אפילו הביא שערות בזקן העליון אינו כלום ולדעת האומר ששערות זקנו הן סימן העליון שלו כל שהגיע לפרקו ולא נראו בו לא שערות של מטה ולא של מעלה קטן הוא אף בסימני סירוס עד עשרים ואם נראה בו זקן העליון דנין אותו כגדול ותולין את התחתון בנשירה וגדולי המחברים ראיתי שנוטים לדרך אחרת לומר ששערות הזקן הם סימן העליון שלו אלא שאינו עושה אותו גדול כסימן העליון שבאשה ומפני שאינו אלא אחד וכן מפני שהזקן מורה שאינו סריס שהרי אחד מסימני הסירוס והגדול שבהם הוא שאין לו זקן ומעתה כל שהגיע לפרקו ואין לו זקן התחתון ולא העליון דנין אותו כקטן אף בשאר סימני סירוס עד עשרים וכשיגיעו לעשרים ואין לו זקן שהוא אחד מסימני הסירוס אם הביא סימני סירוס דנין אותו כגדול ואם לאו הרי הוא קטן עד רוב שנותיו וכן אם הגיע לשנת עשרים והביא שאר סימני סירוס כל שהביא שערות בזקנו הרי לא נשלמו סימני סירוס שלו והרי הוא בקטנותו עד רוב שנותיו אלא שאם הגיע פרקו ולא הביא שערות אם נראה בו זקן העליון הרי זה ספק אלא שאם לא נבדק למטה הרי זה בחזקת גדול כך נראה לפסוק מתוך דברי גדולי המחברים אלא שאין הדברים ברורים לנו שהרי בסוגיא אמרו בהדיא שאין לאיש סימן עליון כלל וכמו שאמרו מה איש בסימן אחד אף אשה בסימן אחד וכן מה איש תחתון ולא עליון אף אשה וכו' אע"פ שאפשר לפרש שאין לו סימן עליון לעשותו גדול לגמרי מ"מ נראין הדברים שאין לנו אצל סימן העליון שבאיש כלום אלא לענין סירוס ואף דברי גדולי המחברים אפשר לדחקם על סימני סירוס אלא שאין הדברים מתישבים כל כך:

ומה שכתבנו באשה שסימן העליון עושה אותה גדולה מפני שאי אפשר לעליון בלא התחתון אין בו חלוק בין בנות כרכים לבנות כפרים אע"פ שבנות כרכים רגילות במרחצאות ושאר עידונין שהיה נראה לומר שמתוך אותן עידונין עליון ממהר לבא ובנות כפרים רגילות בהתעמלות ושאר ענויין שמתוכם עליון מתאחר או בהפך לגירסת קצת ספרים לומר שבנות כרכים מתוך אותן העדונין תחתון ממהר ובנות כפרים מתוך עמל ידיהם ורוב תנועתם דדיהן מתפשטות ועליון ממהר אלא אין ביניהן הפרש כלל וכן בין בנות עשירים לבנות עניים כלל וכן סימן העליון כל שראינו את כלם בצד אחד שבה דיינו בכך הן בצד ימין הן בצד שמאל ואין אומרים שפעמים שסימן העליון ממהר בצד אחד על ידי הכבדה כגון צד ימין לבנות עשירים מתוך שמביאות בו מעפרת ובו תכשיטי זהב שמכבסות על הדד וצד שמאל לעניות ששואבות עליו מים או מפני שנושאות את אחיהן באותו צד אלא הכל שוה ויש פוסקין בבנות כרכים כרבנן שסימן העליון סימן שהרי תחתון ממהר ובבנות כפרים כר' מאיר וכן פוסקין שצד שמאל קודם לצד ימין וכל שראינו ימין קודם אינו סימן אלא שהוא לאיזה מקרה או סבה ואין הדברים נראין להיות הדברים נתנין לשיעורין ולרבוי מחלקת אלא כמו שכתבנו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: