מאירי על נדה צד

כבר ביארנו במסכת יום טוב ל"ד ב' שהפירות שהגיעו לעונת המעשרות ונתלשו כל שלא נגמרה מלאכתן עדיין מותרות באכילת עראי ואם נגמרה מלאכתן אם כוונתו בגמר שלהן למכרם לשוק אסורין אף באכילת עראי עד שיתעשרו ואם כונתו להוליכם בבית אינם נקבעות לאסר באכילת עראי בגמר מלאכתן אלא באחד מששה דברים והם הבית והמקח והאש והמלח והתרומה והשבת כמו שביארנו שם וכלם אין קובעות מן התורה אלא הבית והחצר אף בכלל הבית לענין זה ומדברי סופרים אפילו חצר צורית שהיא קטנה קובעת ובלבד שיהא בה צד שמירה עד שיהיו פירות שבתוכה משומרין בתוכה עד שלא יהו נראין כהפקר ונחלקו בשמירה זו מהם שאמר בה כגון שיהיו רגילים שהושיבו שומר על פתחה ומהם שפירשוה אף בלא שומר קבוע כל שרגילין להיות הנכנס פותח והיוצא נועל שכל שהיוצא נועל דרך שמירה הוא ואע"פ שהנכנס פותח מ"מ אימת הנכנס על המהרהר ומהם שאמר כל שאין אדם בוש מלאכול בתוכה ומהם שאמר כל שאם הוא נכנס בה אומרין לו מה תבקש ושמירות אלו הלכה כדברי כלם להחמיר ר"ל שאף באחת מהן ובפחותה שבהם הוקבעה למעשר ליאסר אף באכילת עראי בלא מעשר ואינו קבוע להיות מפריש מזה על טבל הקבוע בודאי עד שתהא שם שמירה מעלה וגדולה שבכלם שמא אינו קבוע והוה ליה מן הפטור על החיוב היו שתי חצרות זו לפנים מזו אף החיצונה קובעת כל שיש בה אחת שבמיני שמירות הללו אבל שתי סכות של יוצרים הפנימית קובעת ולא החיצונה שאין בה שמירה כמו שיתבאר במקומו:

המשנה השביעית והכונה בה בענין החלק החמישי גם כן ובפרט בסימני סריס ואילונית והוא שאמר בת עשרים שנה ולא הביאה שתי שערות תביא ראיה שהיא בת עשרים והיא האילונית פי' בגמ' במה שאמר והיא אילונית כמו ושהוא אילונית שאם לא כן אף בבת עשרים אינה גדולה והענין לפי מה שהתבאר בגמרא הוא שעד זמן גדלות שהוא שנים עשרה שנה ויום אחד לתינוקת ושלש עשרה ויום אחד לתינוק אפילו הביא שתי שערות אינו כלום אבל כשהגיעו לזמנים אלו והביאו שתי שערות נעשית התינוקת נערה ובוגרת לאחר ששה חדשים והאיש נעשה גדול ואם לא הביאו שתי שערות אפילו נראו בתינוקת סימני אילונית ובתינוק סימני סריס עדיין קטנים הם שאין סימני סירוס ואילונית עושין אותם גדולים בלא שערות עד שיהו בני עשרים וכל שיראו בהם שערות בתוך עשרים נעשת האשה נערה והאיש גדול היו בני עשרים ולא הביאו שערות אם נראו בהם סימני סירוס ואילונית נעשו גדולים ואף האשה לא תצא מקטנות לנערות אלא מקטנות לבגרות וזהו שאמר באיש והוא הסריס ובאשה והיא אילונית כלומר יביא ראיה שהוא בן עשרים ושהוא סריס וכן היא תביא ראיה שהיא בת עשרים ושהיא אילונית ואם לא הביאו עדין שתי שערות וכן לא הביאו סימני סריס ואילונית יתבאר בגמרא שעדיין היא קטנה עד שיגיעו לרוב שנים והם חמשה ושלושים ויום אחד וכל שיראו שערות בתוך זמן זה נעשת האשה נערה והאיש גדול ומשהגיעו לרוב שנים נעשים גדולים בלא שערות ובלא סימני סירוס ואילונית וכבר ידעת בסריס ואילונית שאין חולצים ולא מיבמין ובגמ' יתבאר בשנת עשרים זו מאחר שלא אמר בה עשרים ויום אחד שאינה צריכה להיות שנה שלמה מיום ליום אלא משנכנסה בה שלשים יום נעשו בה גדולים בסימני סירוס ואילונית והוא שאמרו שנת עשרים שיצאו ממנה שלשים יום הרי היא כבת עשרים וגדולי המחברים מפרשים בה שישלים את כלה אלא שתחסר שלשים יום ואין הדברים נראין ובית שמאי חלקו בשנת עשרים זו להשיב ענינה לשמונה עשרה ור' אליעזר מכריע לומר שמנה עשרה לאשה ועשרים לאיש ואין הלכה כדבריהם אלא כבית הלל ומ"מ כל שהוזקקו בית דין לבדקה בשערות ואינן מוצאין אם בריאה היא ביותר מכחישין אותה מפני שהכחש לפעמים מגלה אותן או מביאתם ואם היא כחושה ביותר מבריאין אותה שהבריאות השוה מגלה לפעמים או מביאן וסימני אילונית כבר פירשנו ביבמות שהם שאין לה דדין ושמתקשה בשעת תשמיש ושאין לה שיפולי מעין וקולה עבה דומה לשל איש וסימני סריס פירשנו שם גם כן מהם שאין לו זקן ושערו לקוי ובשרו מחליק ואין מי רגליו מעלין הבל ולא מחמיצין וכשיטיל מים אינו עושה כיפה ושכבת זרעו דוחה ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל וקולו דק דומה לשל אשה וסירוס זה הוא הנקרא סריס חמה אבל סריס אדם הוא שניתק גיד שלו או ביציו או שנתמעכו או שנחתכו וזה נעשה גדול לשלשה עשר כשאר התינוקות הכל כמו שביארנו ביבמות:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

שנה האמורה בקדשים ר"ל בקרבנות כגון כבש בן שנתו וכו' פירושו שנה שלימה מעת לעת ולא למנין עולם ר"ל שתכלה שנתו בראש השנה שנאמר בן שנתו שנה שלו ולא של עולם ושמא תאמר לענין ביאור מיהא מה הוצרכה להוציא מן המקרא והלא אם למנין העולם היו מונין אי אפשר להקריב חטאת בראש השנה שאם נולד שמנה ימים קודם ראש השנה הרי עברה שנתה בראש השנה ואם נולד ביום עצמו של ראש השנה הרי הוא מחוסר זמן ופירשוה לדעת האומר בזבחים שאין מונין שנה אלא משנראה לקרבן ואילך ר"ל משמנה ימים ולהלן וכגון שנולד שמנה ימים קודם ראש השנה אלא שלענין פסק משעת לידה מונין לו ולשנה שלו וכן שנה האמורה בבתי ערי חומה שיכול לגאלה שנה תמימה ולסוף שנה נחלטה פירושו שנה שלימה מיום ליום שנים עשר חדש לפשוטה ושלשה עשר למעברת שנאמר עד תום שנת ממכרו ממכרו שלו ולא של עולם וכן שתי שנים האמורים בשדה אחוזה שאי אפשר לגאלה בפחות משתי שנים פירושן מיום ליום שנאמר במספר שני תבואות שיאכלנה לפחות שתי תבואות ולפעמים שלש שכך משמעו של כתוב כל תבואות שבשתי שנים ולפעמים נמצאו שלש תבואות בשתי שנים ואי אפשר כן אלא בשנים שלימות: