מאירי על נדה פד

האשה שמת ולדה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה בפנים ונגעה בו החיה טמאה טומאת שבעה ולא מן הדין שהרי טומאה בלועה היא אלא שחכמים גזרו בה שמא הוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור ואין החיה מרגשת אבל האשה טהורה שהרי טומאה בלועה היא וגזירה שהזכרנו אין כאן שמרגשת היא בנדנודו וכבר ביארנוה ברביעי של חלין:

כבר ביארנו למעלה שכל שהתינוקת יושבת ונראית גלוי הוא אצל השרץ ר"ל שאינו קרוי טומאת בית הסתרים א"כ מה ששאלו כאן באותו מקום הוא קרוי בלוע להיות טומאה שבו נקראת טומאה בלועה אם בית הסתרים פירושו בבית החיצון ולענין פסק טומאת בית הסתרים הוא ואם תחבה לה חברתה כזית נבלה באותו מקום שנמצאת היא שלא נגעה ולא נטמאת בנגיעתה ומעתה אינה מיטמאת בה מתורת מגע ומ"מ מיטמאת היא מתורת משא אם הלכה ונשאת עמה ואלו היתה טומאה בלועה לא נטמאת אף במשא הא אם תחבה היא עצמה נטמאת במגעה ואפילו תחבה בפשוטי כלי עץ מ"מ ניטמאת במשא שהנושא את הנבלה אף בפשוטי כלי עץ טמא:

אף מקום נבלת עוף טהור ר"ל בית הבליעה טומאת בית הסתרים הוא ואם תחב לו חבירו כזית נבלת בהמה לשם לא נטמא במגעה אא"כ הוא הולך ונשאת עמו וכן הדין תוך החוטם ושאר הסתרים או הקמטים שבאדם שעשויים לגלות לפעמים ואלו היא כבלועה לא היה מטמא אף במשא הא כל שמבית הבליעה ולפנים מלמעלה או מלמטה כל שהוא במקור או הימנו ולפנים שאינו עשוי לגלות נקרא בלוע וטהור לגמרי:

טומאת נבלה שיעורה בכזית למגעה ולמשאה ונבלת בהמה וחיה אין לה טומאת פנים לענין מגע כמו שביארנו ויש לה טומאת חוץ ונבלת עוף טהור אין לה טומאת חוץ אלא בבית הבליעה וכל אחת כטומאתה מטמאה בגדים:

השרץ טומאתו במגע ולא במשא והנבלה מטמאה במגע ובמשא מעתה היה השרץ בקומטו של טהור ר"ל בית הסתרים שלו טהור לגמרי שהרי טומאת מגע אינה בבית הסתרים וטומאת משא אינה בשרץ אבל נבלה בקומטין מטמאתו מיהא במשא:

השרץ מטמא כלי חרס באוירו ואם היה שרץ בקומטו והכניסו לתוך התנור ניטמא התנור ואין אומרין תוכו אמר רחמנא ולא תוך תוכו אלא אף תוך תוכו בכלל תוכו הוא לענין זה ולא אמרו תוכו ולא תוך תוכו אלא בשני כלים זה לפנים מזה ומחיצות הפנימי גבוהות משל חיצון והשרץ בתוך הפנימי שהחיצון טהור וכן כלי שפיו למעלה מן התנור ושרץ בתוכו שהתנור טהור: