מאירי על נדה פג

בתוספות כתבו שמאחר שאין דנין את הפולטת כרואה וסותרת וכן אנו דנין עכשו כל הנשים כזבות אם שמשה ואח"כ ראתה אינה יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים עד שיעברו שש עונות לשמושה שהלכה כרבנן שאמרו במסכת שבת דכל שש עונות פולטת והרי כלן מתהפכות אם הולכות ברגליהן וראוי לחוש לפליטה ופליטתה סותרת כל מנינה מחשש שמא ביום זה פלטה וכן הנהיגו בכל גלילותיהם ומ"מ גדולי המפרשים חולקין עליהם וכתבו שלא נאמר כן אלא לענין טהרות אבל לביתה אינה סותרת ומה שאמרו דבר הגורם סותר שאינו גורם אינו סותר ותניא מה גרם לו זובו שבעה לפיכך סותר שבעה קירויו יום אחד לפיכך סותר יום אחד ואפילו קושי אינו סותר כיון שאינו גורם עכשו כל שכן פולטת שאינה גורמת טומאה ולא איסור לבעלה לענין תשמיש שהרי בעל קרי מותר בתשמיש כדאיתא בפסחים פרק אלו דברים ס"ז ב' וא"כ דיה כבועלה ואף היא מותרת בתשמיש אע"פ שפלטה ומה שאינה אוסרה בתשמיש היאך יסתור אלא אין פליטתה סותרת וכן ראיה ממה שאמרו בזבה ואחר תטהר אחר המעשה תטהר אלא שאמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי הספק ואם איתא מאי שמא ודאי סותרת היא שאי אפשר שלא תפלוט וא"ת בשלא נתהפכה רוב נשים מתהפכות הן וכל שכן שההלוך מצוי בהן וכן שאין ראוי לומר שלא היה מותר לשמש אלא על מנת שלא תתהפך וכן שבפרק המפלת אמרו בטועה בעשרין וחד תשמש והיאך נפרש תשמש לא תתהפך אם עד שלא תזוז ממטתה ומ"מ באלו תירצו קצת אחרוניהם שאחר גמר השמור אינה סותרת מאחר שמקצת היום ככלו ודם נדה אינו סותר אף לבית שמאי דאית להו שימור באחד עשר כמו שיתבאר בסוף המסכתא כל שכן שהקרי אינו סותר אחר טהרה ועיקר סתירת שכבת זרע אינו אלא מפני שאינן קרויים נקיים ומה שהקשו בפרק בנות הכותיים תסתור כל שבעה דמשמע שאפילו ספרה כל שבעה שכבת זרע סותרתם פירוש ברואה בלילה קודם שמור של מקצת היום אבל לאחר שמור של מקצת היום לא דלא אלים מדם הנדה לבית שמאי ומ"מ ראיה שכתבו בה גדולי המפרשים חזקה הרבה להתר ומ"מ אף הם מודים שאם כבדה את הבית יפה מונה והולכת מיד וכמו שאמרו במסכת מקואות האשה ששמשה את ביתה וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית הרי היא כאלו לא טבלה אלמא הא כבדה את הבית טבילתה טבילה ופירוש כבוד הבית שקנחה יפה יפה ולשנא מעליא נקט ומתוך כך ירגיל אדם בביתו לקנח יפה יפה ולרחוץ שם במים חמין לצאת ידי ספק וי"מ כבוד הבית ממש מפני שהכבוד מפליטתה והבל הוא:

כשם שהנדה והזבה ושומרת יום כנגד יום מטמאות בפנים כבחוץ כך היולדת מטמאה בפנים כבחוץ ושמא תאמר וזו מה הוצרכה ואם בימי נדות ילדה הרי היא בכלל נדה ואם בימי זיבה הרי היא בכלל זבה לא נאמרה לענין דם כל שאנו סוברים אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם כך הוא אלא שאינה שנויה לענין דמים אלא לענין ולד ולדעת האומר אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכגון שילדה בלא דם ואין כאן טומאת דמים אלא טומאת לידה ולמד שמכיון שיצא ראשו חוץ לפרוזדור ר"ל בבית החיצון נעשה כילוד וטמאה טומאת לידה מאותה שעה וכמו שאמרו לענין מילה בשבת שאם הוציא ראשו מבעוד יום חוץ לפרזדור אע"פ שלא יצא עד לשבת מילה שלא בזמנה היא ואינה דוחה שבת וסימן לדבר כשנשמע קולו צווח מבעוד יום שכל שלא יצא חוץ לפרוזדור עדיין פיו סתום ולא היה קולו נשמע:

כבר ביארנו בפרק בנות כותיים שהיולדת שהשלימה ימי טומאתה ונכנסה לימי טהרה אם לא טבלה אינו קרוי דם טוהר שבימים וטבילה תלאן הכתוב:

ירדה לה לטבול ונעקר דם בירידתה קודם טבילתה ולא יצא לחוץ הואיל וטבלה קודם שיצא אין דם זה מטמאה שהרי טומאה משום ראיה אין כאן שאין טומאת ראיה לטמא שבעה בימי טומאת לידה אלא טומאת מגע היא וטומאת ערב והרי זו טומאה בלועה היא וטומאה בלועה אינה מטמאה לא במגע ולא במשא ואין גורסין טומאת בית הסתרים היא שטומאת בית הסתרים אע"פ שאינה מטמאה במגע במשא מיהא מטמאה אבל טומאה בלועה אינה מטמאה אף במשא ואע"פ שכל הנשים מטמאות בפנים אע"פ שהיא טומאה כלומר התם משום ראיה הוא וטומאת שבעה וגזירת הכתוב מדכתוב בבשרה ומ"מ לכשתצא לחוץ תטמאנה משום מגע טומאת ערב הואיל ונעקרה בטומאה וצריכה טבילה אחרת נעקרה בעליתה ר"ל אחר טבילה אף לכשתצא טהורה מכלום שהרי נעקרה בטהרה עקירה זו גדולי החכמים פירשוה שבא לה לבית החיצון דומיא דנדה וזבה ולדעת זו קשה לפרש היאך קוראה טומאה בלועה והרי למטה יתבאר שטומאת בית הסתרים היא וא"כ תטמא במשא ואפשר דאליבא דאביי נסיב לה דאמר בלוע הוי ואע"ג דאי הכי נמצא שהוא מקשה בדלא כהילכתא כך דרך התלמוד בהרבה מקומות וכמו שהקשו בשני של כתובות וניזיל בתר רובא אע"פ שאין הולכין בממון אחר הרוב וכן בענין קדושין שאינן מסורין לביאה והא את וחמור הוא ולא קנה והלכה קנה מחצה ומ"מ י"מ מפני קושיא זו בשעדיין היא במקור וזו ודאי בלועה היא אלא שקשה לפרש דהא דומיא דנדה וזבה קתני להו ואלו אין טומאתן אלא בבית החיצון ומ"מ יש גורסין טומאת בית הסתרים היא כלומר ומ"מ לא תטמא במגע:

אף בירידה ושיצאה לחוץ לא נאמר שתטמא אלא לענין טהרות אבל לביתה מ"מ טהורה אף באותו היום אע"פ שנעקר קודם טבילה הואיל ואלו ראתה עכשו טהורה וכן כתבוה גדולי הדורות:

נבלת עוף אין לה טומאת חוץ כלל לא למגע ולא למשא ויש לה טומאת פנים והוא שמטמא בגדים בבית הבליעה ואע"פ שהיא טומאת בית הסתרים גזרת הכתוב היא דכתוב לא יאכל לטמאה בה טומאתה באכילתה: