מאירי על נדה עט

הפרק החמישי בעזרת האל ובישועתו:

יוצא דופן וכו' זה הפרק יכלול קצת עניני החלק השלישי וקצת עניני החלק הששי ויתגלגל בו בענין זמן האשה ושיעור שנותיה לענין כמה דברים איזה זמן שבשנותיה עושתה ראויה לאותו ענין שהוא מזכיר בה וכן בזכר ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון בקצת עניני החלק הששי בדין טומאת הלידה ובפרט ביוצא דופן אם יש בו טומאת לידה אם לאו השני בקצת עניני החלק השלישי בענין הדמים ובפרט לבאר שהוא מטמא אע"פ שלא יצא מגופה לגמרי הואיל ויצא מן המקור לבית החיצון השלישי בקצת עניני חלק זה ובפרט לבאר שאף בת יום אחד מיטמאה נדה וכן בתינוק לענין זיבה וכן על ידי זה נתגלגל בשאר הדברים שתינוק בן יום אחד נדון בו כגדול הרביעי הוא שנתגלגל מתוך דברים אלו איזה זמן מועיל לזכר ולנקבה להיות ביאתם ביאה ואיזה זמן מועיל להם לענין נדרים החמישי בסימני נערות ובגרות וסימני סריס ואילונית:

זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם הכונה בה לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר יוצא דופן והוא ששסעו את האם בחלציה מרוב קשויה על ידי סם והוציאו ולדה דרך דופן והאשה נתרפאת אלא שהולד מת ואמר על זה שאין האם יושבת עליו לא לדם טוהר ולא לטומאת לידה שאין זה קרוי ולד והביאוה בגמרא מדכתיב תזריע וילדה עד שתלד ממקום שמזרעת ולענין טומאת לידה מיהא פירושו אפילו יצא עמו דם דרך דופן שאין דם היוצא דרך דופן מטמא וטומאת לידה אין כאן שאינו קרוי ולד ומתוך כך אינה טעונה קרבן יולדת ור' שמעון אומר הרי זה כילוד הן לטומאת לידה הן לענין קרבן ואין הלכה כמותו לא לענין טומאת לידה ולא לענין קרבן אלא כתנא קמא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

שיליא שנמוח הולד שבתוכה ונעשה כמין מה שהזריעה אמו טמאה לידה כמו שבארנו בפרק המפלת:

והיולדת טומטום ואנדרוגינוס טמאה לידה ויושבת לזכר ולנקבה:

האשה שילדה או הפילה ואחר ימי טומאת לידה שלה טבלה ונתעברה והפילה אם בתוך ימי טוהר הפילה אף בנקבה שעברו עליה ארבעים ונגמרה צורת הולד אינה טעונה קרבן אחר על נפל זה שמאחר שכשבא ולד זה לא היתה טעונה עדיין קרבן על הראשון הרי זה נגרר אחריו אבל אם הפילה לאחר ימי מלאת טעונה קרבן אף על השני ודבר זה בנקבה אתה מפרשו לאחר מלאת מיד שהרי נגמרה צורת הולד אבל בזכר אי אתה מפרשו לאחר מלאת מיד שהרי בשיעור מלאת של זכר לא עברו ארבעים יום ואין טומאת לידה עד שתגמר צורת הולד ואין צורת הולד נגמרת עד ארבעים יום בין לזכר בין לנקבה אלא שנתאחרה עד שעברו עליה ארבעים ולא עוד אלא אף בעבור אחד שנשתהה ולד שני אחר הראשון עד שעברו ימי מלאת וכעין מה שאמרו ביהודה וחזקיה שנשתהא אחד אחר חברו שלשה חדשים טעונה קרבן אף על השני וזבה שילדה אין קרבן הבא לזיבתה נפקע מפני קרבן לידה אלא טעונה קרבן על הלידה ועל הזיבה שהרי לידה וזיבה דברים חלוקים הם ואין זה כיולדת שאכלה חלב או דם שאין קרבן הבא על החלב או הדם נפקע מפני קרבן הבא על היולדת:

אף לענין קדשים בהמה שהוציאו ולד שלה דרך הדופן אינו קדוש לעולם להיות ראוי לקרבן שאם היא בהמת קדשים וילדה דרך דופן אין זו לידה שולדות קדשים בהוותן ר"ל בשעת יציאתן הם קדושים ולא משעת יצירתן וא"כ הואיל ואין כאן לידה לא חלה בהם קדושה ואף לדעת הפוסקים משעת יצירתם הם קדושים מ"מ הכתוב מעטו ואם הקדישו משנולדו הן שנולד מבהמת קדשים הן שנולד מבהמת חולין הרי נעשה כקדשים שקדם מומן להקדשן שאינן קדושים אלא לעצים ולאבנים ר"ל לדמיהן ויוצאין לחולין אף לגזה ועבודה:

פגול ונותר ואסור אכילה בטומאת בשר או בטומאת הגוף נוהג בבכור כבשאר קדשים שאף הוא קדוש קדושת הגוף ואינן נוהג אלא בזכר והוא קדוש מאליו ונכלל הוא במתנות כהנה אבל שאר קדשים אע"פ שיש בקצתם חזה ושוק מ"מ אין כל הקרבן בכלל מתנות כהנה: