מאירי על נדה פ

יתבאר במסכת זבחים פ"ג ב' שהמזבח מקדש את הראוי לו ר"ל שאם נטמאו האמורין או שאירע איזה פסול בקדש משעלה למזבח לא ירד שהמזבח מקדשו אחר שהיה ראוי לו כשאירע לו פסול זה דכתוב כל הנוגע במזבח יקדש ומ"מ נשחטה בלילה או נשפך דמה לארץ או יצא דמה חוץ לקלעים אם עלו ירדו שהכתוב מעטן דכתיב זאת היא העולה ר"ל זאת תורת העולה היא העולה ושלשתן מעוטין ומעטו שלשה שהזכרנו ואע"פ שאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דוקא כשאין המעוט השני בא למעט אלא מה שמעט הראשון אבל אלו כל אחד מהן בא למעט את שלו וטעם הדברים מפני שכל אלו לא נראו למזבח ואין להם היתר בשום מקום עד שאותו היתר יהא עושה אותן ראויים אבל הלן והיוצא ושאר הנזכרים עמהם יש להם היתר במקום אחר ואותו התר עושה אותו ראויים למזבח שלא להורידם אחר שעלו כיצד הלן אם עלה לא ירד ר"ל דם הלן שאם בבשר הרי זה בכלל הנותר אלא שהדם לן והעלהו למחרתו או האמורין והרי יש להן היתר במקום אחר בקדשים קלים שזריקתם יש לה שיעור כבשרן ואף לן שבקלים שלן יותר משיעור אכילתן מ"מ יש במינן היתר והיוצא ר"ל בשר קדש שיצא חוץ למחיצתו והכניסו והעלהו ואף זה יש לו התר במקום אחר ר"ל להקריבו בבמה בשעת התר הבמות שהיוצא כשר בבמה והטמא ר"ל כהן טמא שהקריב ויש לו התר בצבור שהטומאה דחויה בצבור והנותר שהרי יש לנותר של קדשי קדשים התר בקדשים קלים והפגול והוא שנשחט במחשבת אכילה חוץ למקומו או חוץ לזמנו ואף זו יש לו התר אצל קדשים קלים שאם במחשבת זמן הרי נאכלים לשני ימים ולילה אחד ואם במחשבת מקום הרי נאכלים בכל העיר ואם הם של קדשים קלין הרי יש במינן התר ושקבלו או זרקו פסולים את דמו ופירושו בפסול טומאה ומפני שהיא דחויה בצבור ושחיטה מיהא לא הוזכרה שכשרה היא בפסולים וכן הנתנין למעלה מן הסקרא כגון חטאת בהמה שכתוב בה קרנות שנתנין למטה או הנתנין למטה כגון עולת בהמה ושלמים ואשמות שנתנם למעלה או הנתנין בחוץ ר"ל במזבח החיצון כגון עולות ושלמים ואשמות וקצת חטאות נכתב בהן לפני י"י אלא ונתן על קרנות המזבח העולה שנתנן בפנים או הנתון בפנים והוא דם של חטאות פנימיות כגון פר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור שנתנן בחוץ שכל אלו יש להן התר זו בשל זו והפסח והחטאת שנשחטו שלא לשמן כגון ששחט של ראובן לשם שמעון אע"פ שהם פסולים בכך וכמו שאמרו כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת שפסולים ולדעת ר' אליעזר אף האשם ויש גורסין בכאן אשם ולדעת ר' אליעזר אלא שאין הלכה כמותו כחכמים שמכשירים בו כל אלו אף בראשונים שהם פסולים לגמרי אם עלו לראש המזבח לא ירדו והוא הדין לקדשי קדשים שנשחטו בדרום או שנתקבל דמם בדרום שכל שפסולו בקדש אם עלה לא ירד ופסולו בקדש פירשו בו גדולי הרבנים שאירע פסולו לאחר שבא בעזרה לשחט ובתוספות הקשו עליהם עוף שמלקו זר שלא ירד כמו שהתבאר בזבחים פרק חטאת העוף ולדעתם כללוה בכלל אותם שאין פסולם בקדש אלא כשעייננו שם בסוגייא לא נתבררה לנו קושייתם ומ"מ הם פירשו בפסולו בקדש פסול הבא על ידי עבודה שכיוצא בה כשרה במקום אחר או שנשחטה בהכשר ואירע לה פסול אחר שחיטה כטמא ופגול ונותר וכן עקר שהרי עולה שהעלתה חיה לראש המזבח תרד שאינה ראויה עדין ומ"מ כל שאין פסולם בקדש אם עלו ירדו מעתה הרובע והנרבע ר"ל על פי בעלים או על פי עד אחד שאין בהם חיוב מיתה בכך או המוקצה לתקרובת ע"ז או הנעבד ר"ל שהשתחוה לה והאתנן והמחיר והכלאים והטרפה ויוצא דופן אם עלו ירדו בין בשאירע פסול זה קודם הקדשתם בין לאחר הקדשם ואחר הקדשן ביוצא דופן פירושו שהאם קדושה וילדה דרך דופן ואם תאמר ברובע ונרבע ומוקצה ונעבד היאך נאסרו בקדשים מעיקרא והרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפשר בקדשים קלין ולדעת ר' יוסי הגלילי שסובר שהן ממונו או שמא בעשה בהן מעשה וכבר אמרו אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה וכלאים הוא הבא מן העז ומן הכבש או מן התיש והכבשה והנדמה דינו ככלאים ונדמה פירושו שהוא בא ממין אחד כגון מן העז ומן התיש והוא כבש: