מאירי על נדה עג

מעוברת שראתה ונכנסה מימי נדות לימי זיבה ופסקה זיבתה והתחילה למנות שבעה נקיים וראתה בתוכם מחמת קשוי לידה אין ראיה זו סותרת מנינה שאע"פ שהוא דבר המטמא במקום אחר והוא בזמן הנדות מ"מ אינו דבר הגורם זיבה וכל ראייה שאינה גורמת זיבה אינה סותרת כל המנין ואע"פ שראית אונס בזב אינו גורם זיבה וכמו שאמרו מבשרו ולא מחמת אנסו וסותר כל המנין אף זו גורם הוא לטעינת קרבן שהרי בשלישית אין בודקין אותו ומיטמא אף בראית אונס לקרבן כמו שהתבאר למעלה ומ"מ סותר הוא יום אחד שאין דם הקשוי פחות מקרי ועל כל פנים לשבעה נקיים מדם אנו צריכין וגדולי המחברים חולקין בזו לומר שאינו סותר אפילו יומו אלא עולה לה למנין אלא שכבר הרגישו בה גדולי המגיהים:

לידה עצמה אינה סותרת כל המנין ולענין סתירת יומה מיהא נחלקו בה אביי ורבא שלדעת אביי סותרת יומה ואינה עולה אלא צריכה להשלים שבעה חוץ ממנו ולרבא אינה סותרת אפילו יומה ועולה למנין שבעה ועל כל פנים אתה צריך לפרשה בלידה יבישתא שהרי אם רואה בה דם הרי הוא דם קושי והיא היא שאלה המבוארת למעלה בסמוך וכבר פסקנו בה לשטתנו שסותר את יומו ואינו עולה אלא שהוסיף עכשו לברר דין הלידה בלא ראיית דם והדברים נראין שהלכה כרבא ועולה אע"פ שיש בה טומאת לידה אלא שצריך לבאר שהרי פסקנו אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואף רבא בעצמו אמרה כן בפרק אחרון ס"ו א' וא"כ תהא סותרת יומה מחמת דם הקשוי ונראה שיום הלידה ודאי סותרת יומה ולא שאלו כאן מהו שתעלה אלא על שאר ימים שבטומאת לידה שלא ראת בהן אם עולין לה אע"פ שטמאה בהן משום לידה או אין עולין לה ולרבא אינה סותרת ועולין לה וראיה לפירוש זה שהרי רבא היה מביא ראיה ממה שאמרו ואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ואם איתא דמיום אחד קאמר ליקשי ליה מקרי וקושי שסותרין יום אחד ואפילו הכי לא קרינו ליה הפסק וכדאיתותב מינה רבא גופיה בריש פרקין אלא שסתירת יום אחד אינו קרוי הפסק אבל ימי לידה שהם הרבה אלמלא שעולין קרויים הפסק אע"פ שאינו הפסק זיבה אלא שעולין ובהדיא אמרו ואם טמאה מזובה מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה כלומר שכל שטהרה מזובה אע"פ שהיא טמאה מצד אחר מחמת לידה או מחמת צרעת מונה בהן שבעה וטהורה וגדולי המחברים כתבו שאף אם יצאה בספירתה מזמן זיבה לפתח נדה אותו הימים ר"ל ימי נדה אם לא ראתה בהן עולין לה לשבעה נקיים ואם ראתה בהן אין עולין אלא שאין סותרין כל המנין ומ"מ אנו כבר ביארנו לשיטתנו בפרק אחרון שאין פתח נדה אחר ימי זיבה גדולה עד שתמנה שבעה נקיים והלכה כרבא שימי לידה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת שבעה ואם ראתה בהן הרי יום הראיה אינו סותר ואינו עולה דנקיים מדם בעינן ומ"מ בזמן הזה כל שראתה באחד מהן אינו עולה אע"פ שביום הקושי פסקו שעולה ויש פוסקין בה כאביי ומפרשין שזו היא למ"ד שביע"ל קג"ם ר"ל לידה ואין הדברים נראין כלל וכבר פירשנוה בכמה מקומות על לחי העומד מאיליו ויש מפרשין בשמועה זו דרכים אחרים שאינן נראין כלל: