מאירי על נדה עד

מאחר שביארנו שימי לידה שאינה רואה בהם כלל עולין לה לשבעה נקיים זה שאמרו שיולדת בזוב צריכה לישב שבעה נקיים אין הכונה שיהו נקיים מלידה ר"ל שלא תתחיל למנותם עד שיעברו שבעה לזכר ושבועים לנקבה אלא נקיים מדם שאף דם הקושי או שבימי לידה סותר את יומו כמו שכתבנו אבל כל שלא ראת בהן דם עולים לה למנין שבעה ואם שלמו ימי הספירה בתוך ארבעה עשר לנקבה אסורה לבעלה עד ליל חמשה עשר ואף ימי טוהר שראת בהן אין עולין לה ששבעה נקיים צריכין שיהיו נקיים מכל דם שזב מן המקור:

ימי נדה אינן ראויין לזיבה שאין זיבה לעולם אלא אחר שיעברו ימי נדה ומתוך כך אין ספירת שבעה נקיים עולה בהן ר"ל שאין לספירת שבעה נקיים מקום בזמן הנדות כלל שאף כשתאמר שראתה שבעת ימי נדה ושלשה ימים של ימי זיבה ושבעה שאחריהן שהיו ראויים לספירת שבעה ואח"כ נכנסה לימים שאחריהם שהם זמן נדה ועברה את כלן בטהרה שבודאי עולין לה מ"מ אין אלו נקראין ימי נדה שאין פתח נדות עד שיעברו שבעה נקיים אחר הזיבה וכל דם שתראה בהן אינו אלא שסותרת מנינה באותה ראיה אבל להיותה נדה לא ושמא תאמר והרי בפרק סימן נ"ד א' אמרו שימי נדתה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבתה ההיא בזיבה קטנה שיש פתח נדות אחריה וכל שנעשית זבה קטנה בסוף אחד עשר יום וראתה בימי נדה נעשת היא נדה בכך ועל זה אמר שמונה יום אחד טהור מאותם שבעה של נדה ר"ל הראשון שבהם לזיבתה ודיה וזהו שאמרו לספירת זיבתה ולא אמרו לספירת שבעה וגדולי המחברים לפי שטתם פירשוה בימי נדה שאחר זיבה גדולה ופסקו בה שעולין לה ולא עוד אלא שאף בראתה כתבו שאינה סותרת והדברים זרים ועקר הדברים שאין זו קרויה נדה כלל כמו שהתבאר ואין לספירת שבעה נקיים מקום בזמן נדה כלל אבל ימי לידתה לשאינה רואה בהן אע"פ שאינן ראויין לזיבה שהרי דם לידה אינו ראוי לזיבה עולין לה כמו שביארנו וראיה לשיטתנו שהרי קראו את זו אי אפשר כמו שאמרו וכי דנין אפשר משאי אפשר כלומר שימי לידה אפשר לספור בהן שבעה ר"ל שיש מקום בהם לספירת שבעה מה שאין כן בזמן נדה אלמא שאין בשום פנים מקום לספירת שבעה בזמן נדה:

בזמן הזה כל הנשים נדונות כיולדות בזוב שהרי אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכל דם נחשב כזיבה וצריכה שבעה נקיים אחר השבעה או השבועיים ומונה אותן בימי טוהר ואח"כ טובלת ומ"מ כל שלא ראתה בימי לידה עולין לה לספירת שבעה ובזכר מיהא אתה צריך לפרשה כשעמדה קודם הלידה מלראות שהרי יום הלידה אינו עולה ואין כאן שבעה ובזמן הזה הן דם קושי הן דם לידה סותרת כל המנין ואף יולדת נקבה שספרה שבעה מתוך שבועים וחזרה וראתה סותרת כל המנין וצריכה שבעה נקיים משתפסוק לא הפרישו בנות ישראל בין דם נדה לדם לידה ואף בדם טוהר עצמו יש לחוש לקלקול זה לחשוב בהן שמאחר שאינו מטמא שיהא עולה למנין ואם חשו להן בדם טפה כחרדל לישב שבעה נקיים ושלא להוציא עצמן בששה והוא בתקנת בית דין כדי שתהא ספירת כלן שוה כל ימיהן כל שכן שיש לחוש שלא תהא שופעת ומשמשת וכל הרואה דם טפה כחרדל אף בימי טוהר צריכה לישב עליו שבעה נקיים והרי זה בכלל חומר בנות ישראל וכבר ביארנו שיש לחוש בה גם כן שהרבה מן המפילות אין בהן טומאת לידה בודאי אלא שמספק יושבות עליו לזכר ולנקבה ויבאו לטעות ולומר שכל שהן יושבות בטומאת לידה יש להן דם טוהר ובמקצת מקומות נהגו לבעול על דם טוהר וראוי למחות למי שבידו למחות וכבר הסכימו הגאונים באשור דבר זה וחזקוהו בחרם ובנדוי כמו שכתבנו כל זה למעלה בסוף פרק שלישי:

לענין ביאור יש שואלים בשמועה זו במה שפסקנו בה כרבא שהרי שמועת הטועה האמורה בפרק המפלת נמשכת לדעת אביי בין לבית שמאי בין לבית הלל שאם ימי לידה שאין רואה בהן עולין לספירת שבעה תשמש בשבוע שהוא טהור שהם שלמו לה שבעה נקיים שהרי עשת לפנינו שני שבועיים טהורים אלא ודאי אין עולין ולפיכך אמרו שלא תשמש בשבוע שלישי שמא לא שלמו שבעה נקיים וא"כ היאך לא הביא אביי ראיה ודבריו משמועת הטועה ואם תאמר אין הכי נמי כלומר שהיה יכול להסתיע ממנה אלא שהיה רבא יכול לתרץ דההיא אליבא דר' אליעזר היא מ"מ יש להקשות הואיל ובין בית שמאי ובין בית הלל כולהו סבירא להו אין עולין היאך פסקנו כרבא תדע שזו היא שהביאוה קצת רבני צרפת לפסוק בזו כאביי ואף כשתפרש למ"ד שביע"ל קג"ם בלחי העומד מאיליו מ"מ לא נאמר באביי ורבא שהלכה כרבא אלא במקום שלא נחלקו בו אחרים אבל זו דבית שמאי ובית הלל סבירא להו כאביי הלכה כמותו וכן פסקו רבים בקדושין ה' ב' בענין חופה קונה מדקאי רב הונא כותיה ומ"מ לשיטתנו שמועת הטועה על כל פנים שלא כהלכה נאמרה שהרי העמדנוה כר' עקיבא דאמר בעינן ספורים לפנינו ומתוך שנדחית אצל זו נדחית אצל זו וכן עקר:

כבר ביארנו במשנה שהשופי הוא ששפת מן הצער אע"פ שלא פסק הדם הא אם לא שפת מן הצער אע"פ שפסק הדם אינו שופי ואם שפת משניהם ר"ל ששפת מן הצער ופסק הדם שופי הוא ואין אומרין שפת מן הצער ולא מן הדם הוא שקרוי שופי שמאחר שבשעת לידה רואה דם בלא צער הוברר הדבר שהקושי לא היה מחמת לידה אבל שפת משניהם מאחר שאינה רואה כלל ודאי הקושי היה מחמת לידה שאין מלך יוצא בלא חיילות אלא אדרבה כל שכן שאם היה קשוי זה מחמת לידה היה לו להתרבות בשעת לידה ודברי ר' חנניא בנכנס הקושי בשלישי שלה כבר ביארנו למעלה: