מאירי על נדה עא

מאחר שפסקנו בדם טומאה ודם טהרה שמעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו כל שיולדת בזוב צריכה שבעה נקיים ואלו לא פסקה כל שבעה לזכר וכל שבועים לנקבה צריכה לישב שבעה נקיים בתוך ימי טוהר שאלו לדעת האומר שתי מעיינות הן נסתם הטמא נפתח הטהור כל שפסקה משהו אחר שבעה לזכר או שבועים לנקבה שנסתם המעין הטמא והתחילה לכנס בתוך ימי טוהר שנפתח הטהור אפילו ראתה בכל ימי טוהר כדם מגפתה הוא וטהורה אלא מעין אחד הוא ואחר שצריכה לישב שבעה נקיים כל ראיה שבה בתוך אותם שבעה נקיים סותרת אע"פ שהיא בימי טוהר וכן מה שאמרו לדעת ר' יוסי ימי עיבורה עולין לה לימי מניקתה להשלמת שלש עונות ומשעמדה שלש עונות בלא דם דיה שעתה ואע"ג דלכי ילדה חזיא דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם מ"מ דם נדה לחוד ודם לידה לחוד הא מ"מ צריכה היא להשלים שלש עונות שאלו ראתה אחר הלידה אף בימי טוהר הואיל ותוך שלש עונות היא אין אומרין דיה שעתה לדעת זו היא אמורה ומצד שאע"פ שעומדת שלש עונות בלא דם טמא מ"מ הרי ראתה ממעין טמא ומאותו מעין שרואה ממנו כל השנה היא רואה עכשו וראויה לטמא למפרע הא לדעת האומר שתי מעיינות הם מכיון שפסקה משהו אחר ימי לידה ונכנסה לימי טהרה אין אותה ראיה מעכבת שלא תהא דיה שעתה אף לאחר שיעברו ימי טוהר ומאחר שפסקנו מעין אחד הוא אף לכשראתה לאחר ימי טוהר אין דיה שעתה וזה שאמרו ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתה פירושו בשאין שם שהות כגון שראתה לאחר ארבעים לזכר או לאחר שמונים לנקבה מיד שאפילו היה מאתמל טהור הוא ושמא תאמר תטמא מפקידה לפקידה כגון אם בדקה שחרית ומצאה טמא נטמא טהרות של ערבית מכיון שדין מעת לעת נפקע המנה אף דין פקידה נפקע ומ"מ זו של ימי עבורה אינה הלכה לשיטתנו ואף בלא הפסק שלש עונות משהוכר עוברה ומשהתחילה להניק דיה שעתה וכבר ביארנוה בפרק ראשון:

יולדת בזוב אע"פ ששלמו לה שבעה לזכר ושבועים לנקבה אינה טהורה לביתה עד שתספור שבעה נקיים ואם ספרה שבעה נקיים ואחר ספירת השבעה ראתה קודם שטבלה הרי זה דם נדה כמו שביארנו במשנה ומטמא לח ויבש:

ולענין ביאור הקשו ממנה ללוי ותירץ בה תנאי היא כלומר אי מעין אחד הוא אי שתי מעינות הן ואנא אמינא כתנא דשוין ר"ל זה שאמרו בסמוך ושוין ברואה אחר דם שדייה שעתה והוא מעמידה בשיש שם שהות ואעפ"כ דיה שעתה אלמא שתי מעיינות הן אלא שמ"מ הלכה כרב כמו שהתבאר:

זו שכתבנו בראתה לאחר ספירת שבעה שדמה מטמא לח ויבש מ"מ אינה סותרת מנינה וטובלת לכשתרצה וטהורה לבעלה במקום שנהגו לבעול על דם טוהר ואם ראתה תוך שבעה ימי הספירה הואיל ודם טוהר הוא אינה סותרת כל מנינה אלא שאותו היום אינו עולה ואע"פ שאמרו אחר אחר לכלן שלא תהא טומאה מפסקת פירושו טומאת שבעה כמו שביארנו למעלה:

שבעה ימי לידה שלא ראתה בהן עולין לה לספירת שבעה נקיים ואין מטעינין אותה שבעה נקיים אחר שבעה לזכר ושבועים לנקבה כמו שיתבאר למטה:

התחילה לספור שבעה נקיים וילדה מן הדין אין לידה סותרת שאין דם קשוי לידה מטמא בזוב כמו שיתבאר אלא שמ"מ אינו עולה על הדרך שביארנו בדם טוהר וכבר ביארנו שבזמן הזה כלן נחשבות כיולדות בזוב וכן ברוב מקומות אסרו לבעול על דם טוהר כלל כמו שהתבאר: