מאירי על נדה ע

וזיבה הוא שבא מצד חולי ויוצא שלא בקושי ושלא בהנאה ואינו מתדבק אלא נגרר ויוצא כמי בצק של שעורים ודומה ללובן ביצה המוזרת אבל שכבת זרע יוצא בקושי והנאה והיא לבנה ומתדבקת ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת וביצה המוזרת פירושה שהוטלה תחת התרנגולת אלא שלא השריצה אפרוח וכמו שאמרו ביצים המוזרות נפש היפה תאכלם:

כבר ביארנו במשנה שזה שאמרו שמודים בית שמאי לבית הלל ביולדת בזב פירושו קודם שספרה וא"כ זה שנאמר בסוגיא זו אמרו להם בית הלל לבית שמאי יולדת בזוב תוכיח טועים היו בהודאתם של בית שמאי שהיו סבורים שיהו מודים להם אף בלא ספרה עד שהשיבו להם הוא הדין והיא התשובה כלומר שלא הודינו ביולדת בזוב אלא בשלא ספרה הואיל ואפילו טבלה אינו כלום אבל בספרה הלכו אלו לשיטתם ואלו לשיטתם והלכה כבית הלל כמו שביארנו במשנה:

זה שטמאה תורה דם היולדת כל שבעה לזכר ושבועים לנקבה וטיהרתהו לאחר כן נחלקו בה רב ולוי שלדעת רב מעין אחד הוא התורה טמאתהו והתורה טהרתהו וללוי שתי מעיינות הן נסתם הטמא נפתח הטהור נסתם הטהור נפתח הטמא ונפקא מינה שאם שופעת מתוך שבעה לזכר לאחר שבעה או מתוך שבועים של נקבה לאחר שבועים שמאחר ששופעת ודאי מעין אחד הוא לרב טהור וללוי טמא שהרי מעין טמא הוא וכן אם שופעת מתוך ארבעים של זכר לאחר ארבעים או מתוך שמונים של נקבה לאחר שמונים לרב טמא וללוי טהור שהרי מעין טהור והלכה כרב בין לקולא בין לחומרא:

יש מי שאומר שלדעת בית הלל הואיל ודם היולדת שלא טבלה מטמאה לח ויבש אף האשה נעשית בו נדה וצריכה לספור שבעה ועיקר הדברים שכל לאחר שבעה לזכר ושבועים לנקבה אע"פ שהדם עצמו מטמא אינה נעשית נדה באותה ראיה ויש ראיה לדבר שהרי אמרו בשופעת מתוך שבעה לאחר שבעה רב לקולא והרי מאחר שנדה ויולדת טבילתן בלילה על כל פנים הואיל ושופעת הרי היא רואה לאחר שבעה ואעפ"כ טובלת עם שפיעתה:

היולדת אף לדעת האומר אפשר לפתיחת הקבר בלא דם מטמאה את בועלה כנדה וטמאה שבעה אף בלילות כבימים ואע"ג דימים כתיב פירושו ימים שלמים ומ"מ לדעת פסק אין אנו צריכין לאלו שהרי אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אלא שאפשר לפרשה בילדה בזוב ומחמת קושי: