מאירי על נדה נט

המשנה הששית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר המפלת ליום ארבעים אינה חוששת לולד כלומר מפני שלא נגמרה צורת הולד ואינה טמאה לידה כלל אבל ליום ארבעים ואחד חוששת ותשב לזכר ולנקבה מחשש ולד ולנדה מחשש שאינו ולד שאין כאן עדיין חזקת עובר לדונו כולד עד שיהא עוברה נכר וי"מ דבארבעים ואחד שמא לא נקלט עד שלשה ימים ונמצא שעדיין לא כלו ארבעים ולשיטה זו כל שמארבעים ושלשה ואילך אינה יושבת לנדה דחזקת עובר הוא ור' ישמעאל אומר ליום ארבעים ואחד אין בו חשש נקבה ואין צורת הנקבה נגמרת עד שמונים יום וא"כ ליום ארבעים תשב לזכר ולנדה לבד אבל לא לנקבה ואם לא ראתה טמאה שבעה של זכר ומשמשת בשבוע שני אבל אם הפילה לשמונים ואחד תשב לזכר ולנקבה ולנדה שמ"מ אין כאן עדיין חזקת עובר לדונו כולד אבל לדעת חכמים אף צורת הנקבה נגמרת לארבעים ואחד וכל שמארבעים ולמעלה תשב לנקבה ולזכר ולנדה ואע"פ שרוב חכמי הטבע מעידין כר' ישמעאל לומר שאין צורת הנקבה נגמרת עד שמנים יום לשיטת התלמוד הלכה כחכמים ואף לענין הטבע יש אומרים שלא נאמר כן אלא לענין רוח חיים שאינו נתן בנקבה עד שמונים יום ולזכר לארבעים אבל הצורה בתכונת האיברים נגמרת היא וזה שכתבנו בהפילה לארבעים או בתוכן שאינה חוששת לולד בשאלתות כתבו שאם אין שם דם אף לנדה אינה חוששת ואין אומרין בזו אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וגדולי המפרשים חולקין בה וכבר כתבנוה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: