מאירי על נדה נח

שמועה זו של טועה אע"פ שאין לנו בה צורך לענין פסק שהרי כלה לענין טבילה בזמנה מצוה נאמרה והלכה רווחת שאין טבילה בזמנה מצוה וכן שכלה סובבת על דין נדה דאוריתא מ"מ מתוך בלבול פירושין שבה אני צריך להעירך בביאורה יפה והוא שאמרו כי אתא רבין אמר מותיב ר' יוסי בר' חנינא טועה ולא ידענא מאי תיובתיה האשה שיצאה מליאה ובאה ריקנית והרי הוחזקה עוברה בפנינו כשהלכה ועמדה לה זמן מרובה בתשלום ימי טוהר של נקבה או יותר וחזרה לה אחר זמן זה ובאה ריקנית והרי שוודאי הפילה והיא אינה יודעת מה הפילה אם זכר אם נקבה וכן אינה יודעת מתי הפילה וכן אינה יודעת אם ראתה דם באותן הימים אם לאו ועכשו היא באה לפנינו לברר את דינה אימתי תטבול ואימתי תשמש ואלו צריכין לחוש להרחיקה לידתה ועברו ימי טהרתה ולקירבה לידתה לטמאה אף בלא ראיה שלשה שבועים מתורת חשש לידת נקבה בזוב ואנו מתחילין להדריכה לשוב לטהרתה ומזהירין אותה לעמוד בטומאתה שני שבועים מחשש לידת נקבה ועוד שבעה נקיים מחשש לידת נקבה בזוב ואע"פ שלא ראתה בשני השבועים ומפני שהוא סובר שימי לידה אע"פ שלא ראתה כתם אין עולין לה לספירת שבעה נקיים של זבה ואלמלא שראתה בתחלת שבוע רביעי היינו מתירין אותה אלא שהתחילה לראות ותמיד היא באה לפנינו לברור את דינה ואנו דנין אותה בכל יום ובכל שבוע כפי מה שהיה וסוף הדברים שנמצאו בסוף המנין שלשה שבועים שאסרנוה בהם תחלה טהורים בלא שום ראיה ועשרים שבועים אחד טמא שראתה בהן בכל יום ואחד טהור שאינה רואה בהם כלל וכונת הדברים בשיעור זה ללמד הספקות שאפשר שיארעו בשמונים ימי טומאה וטהרה על הצד שאפשר לימצא בהם יותר עד שאי אפשר לימצא ספק יותר מזה ומ"מ לא היה צריך לשיעור זה שהרי כל הספק אינו נמשך אלא לשמונים יום שבהם כלים ימי טומאה וימי טהרה וכל הטבילות שהוזכרו אפשר למצאן בזמן זה ושמונים יום אינם אלא אחד עשר שבועות וחצי אלא שתירץ למטה דאיידי דהוה ליה למינקט פלגא דשבוע שנים עשר נקטוה לכליה ומדנקט שבוע שנים עשר לטומאה נקט שלש עשר לטהרה כי היכי דלימא אחד טמא ואחד טהור וזה שאמר שמשבאת לפנינו עברו עליה שלשה שבועים טהורים ועשרה שבועים אחד טמא ואחד טהור ואמר על זה שמשמשת לאור שלשים וחמש ר"ל לילה שמחרתו שלשים וחמש לתחלת מנינה ולא יותר בכל אותן שלשה עשר שבועות ושמטבילין אותה באותן הימים תשעים וחמש טבילות לבית שמאי ושלשים וחמש לבית הלל כל אחת מחשש טבילה בזמנה ולר' יוסי בר' יהודה דייה בטבילה אחת באחרונה מפני שהוא סובר טבילה בזמנה לאו מצוה וקודם שנברר ענין הספקות ורבוי הטבילות הבא מצדן נסלק עצמנו ממה שהיה ר' יוסי בר' חנינא מקשה ממנה לר' יהושע ומה שהיה רבין מתמיה על קושיתו ואמר שקושייתו של ר' יוסי בר' חנינא הוא מצד שהיה סובר שספק זה הוא מחשש שמא רוח הפילה ואין כאן דם טוהר כלל וא"כ בשלמא שבוע ראשון לא משמשא אע"פ שנמצאת נקייה כל הימים שבה שמא יולדת זכר וקירבה לידתה היום וצריכה לעמוד שבעה בטומאה אף בלא ראייה שבוע שני נמי לא משמשא מחשש לידת נקבה ושמא קירבה לידתה שבוע שלישי נמי לא שמא ילדה נקבה בזוב וצריכה למנות שבעה נקיים אחר השבועים אע"פ שלא ראתה בהם שהוא סובר שימי לידה אע"פ שלא ראתה בהן אין עולין לספירת שבעה נקיים של זיבה אע"פ שאין הלכה כן אלא שבוע רביעי תשמש אע"פ שראתה דהא לדידך כל שהוחזקה עוברה אע"פ שאינה יודעת מה הפילה דנין אותה בולד אף להקל וכדקאמרת שקרבנה נאכל על חזקה זו ואף בזו תשמש בשבוע רביעי מתורת דם טוהר ולא נחוש להפלת רוח אלא דלא אזלינן בתר רובא וחישינן לרוח וקשיא לר' יהושע זו היא קושייתו של ר' יוסי בר' חנינא ודקאמר רבין דלא ידע מאי תיובתיה הוא שמא לא מחשש הפלת רוח היא אלא שמא הרחיקה לידתה וכבר כלו ימי טוהר וודאי כך הוא דאי לא חיישינן להרחקת לידה בריתא לא משכחינן בה תשעים וחמש טבילות כמו שנבאר ועוד דלאור עשרים ושמונה מיהא תשמש דאי ולד הוא דם טוהר הוא ואי רוח הפילה סוף נדה היא ור' יוסי בר' חנינא אגב חורפיה לא עיין בה ומכאן סלקנו עצמנו ממה שהיה ר' יוסי בר' חנינא מקשה ממנה לר' יהושע ומה שלא היה רבין מבין קושייתו וחוזרין לדקדק בשמועת הטועה והוא ששלשה שבועים דין הוא שלא תשמש מחשש לידת נקבה בזוב ואף שבוע רביעי לא הואיל וראתה שמא הרחיקה לידתה ודם נדה הוא אלא שבוע חמישי שהוא ליל עשרים ושמונה תטבול ותשמש שהרי טהורה היא שכבר עברו ימי נדה ואין לחוש בה לכלום שאם קירבה לידתה הרי דם טוהר הוא ואם הרחיקה לידתה הרי סוף נדה היא ואין לחוש לראיית שבוע רביעי שיהא דם זיבה להטעינה שבעה נקיים בשבוע חמישי שהרי לא ראתה בתוך עשרים ואחד יום שקודם שבוע רביעי ואין זיבה אלא ברואה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום שלאחר הנדה ומשבעה עשר יום נקיים ואילך חוזרת לפתח נדות כל זמן שתראה כמו שפירשנו בפרק ראשון בשמועת פתח טועה האמורה בערכין והילכך ראיות שברביעי על כרחך דם נדה הוא ואינה טעונה שבעה נקיים והשיב שבוע רביעי כל יומא מספקינן לה בסוף לידה ותחלת נדה שאע"פ שהרחיקה לידתה שמא לא כל כך שכלו ימי טוהר אלא חוששין שמא שבוע רביעי כלו דם טוהר מחמת ימי טוהר של לידה עד סופו שהוא יום עשרים ושמונה ובאותו היום היא תחלת נדה וצריכה שבעה לנדותה ונמצא שלענין שבוע רביעי אנו דנין אותה כנדה גמורה ולענין שבוע חמישי אנו דנין שבוע רביעי בימי לידה חוץ מיום אחרון שהוא יום עשרים ושמונה וצריכה לישב ששה משבוע חמישי ואור שלשים וחמש שהוא שמיני לעשרים ושמונה והוא סוף שבוע חמישי טובלת ומשמשת כל שלשים וחמש ר"ל אף למחרתו אלא שמתוך שאין דרך תשמיש אלא בלילה אינו מזכיר אלא הלילה ומכאן ואילך לא תשמש שהרי שבוע ששי טמא הוא וכגון שראתה מבערב ר"ל לילה שמחרתו ראשון לשבוע ששי ונאסרה בליל שמחרתו שלשים וששה שהוא ראשון לשבוע ששי ושבוע שביעי אע"פ שהוא טהור לא תשמש שמא יום עשרים ושמונה תחלת נדה ויום שלשים וששה שהוא תחלת שבוע ששי תחלת זיבה שהרי הוא יום שני לאחר עשר ימי זיבה ונמצא שבוע שביעי כלו צריך לספירת שבעה נקיים ושבוע שמיני הרי היא טמאה ושבוע תשיעי אע"פ שהוא טהור לא תשמש חוששין שמא השבוע הטמא הראשון היה כלו בימי לידה ושבוע שני הטמא שהוא הששי היה סופו תחלת נדה והיה השמיני בתוך ימי זיבה ושבוע תשיעי צריך לו לספירת שבעה וכשיבא הרביעי הטמא שהוא העשירי יחוש שמא הראשון הטמא היה של נדות והשני של זיבה והשלישי של נדות וזה הרביעי של זיבה ושבוע אחד עשר הטהור צריך לו לספירת שבעה נקיים וכן בכלם יש לחוש חוץ משבוע ראשון הטמא שאין לחוש בו לזיבה כמו שכתבנו ולפיכך משמשת לאור שלשים וחמש שהרי אין נדה צריכה שבעה נקיים וכן מתשלום שמנים ואילך אין לחוש שהרי אין טבילות שמאחר השלשה שבועים ואילך אלא מחשש שמא עכשו כלו ימי טהרה וטבולת יום ארוך צריך טבילה באחרונה לדעת בית שמאי כמו שיתבאר למטה והקשה בעשרים וחד תשמש שהוא יום שביעי לשבוע שלישי מן השלשה הטהורים שנתן לה לספירת שבעה נקיים שהרי זבה מותרת לשמש יום שביעי וכדאמרינן אחר כן תטהר אחר המעשה תטהר ר"ל אחר הטבילה ופירש כר' שמעון שאסור לעשות כן שמא תראה ותסתור ונמצאת זבה למפרע ובלילו נמי לא מפני שהיא רואה מבערב בתחלת שבוע רביעי וכן הדין בכל השבועים הטהורים שהטלנו לספירת זיבתה אינה יכולה לשמש בשביעי שלא תבא לידי ספק ובלילו לא כגון שרואה מבערב:

ומעתה באין לפרש סדר הטבילות והוא שלדעת בית שמאי מטבילין אותה תשעים וחמש טבילות שבוע קמא ראשון לאותם השלשה מטבלינן לה בלילותיה מפני שבכל לילה ולילה יש לומר זהו ליל של סוף שבעה ללידתה וטבילה בזמנה מצוה וכבר ידעת שנדה ויולדת טבילתן בלילה שבוע שני נמי מטבלינן לה בלילותא שמא ילדה נקבה וכל לילה ולילה יש לומר של סוף ארבעה עשר ונדה ויולדת טבילתן בלילה והרי ארבעה עשר טבילות וכן בשבוע שני מטבלינן לה ביממי מתורת זיבה שטבילתה ביום שמא יולדת זכר בזוב היתה ושבוע ראשון מנתה שבעה נקיים לפנינו ובכל יום שבשבוע שני יש לומר עכשו כלו שבעה נקיים והוא שביום ראשון של שבוע שני אנו אומרין שבעה ימים קודם שבאת לפנינו ילדה ושבוע ראשון שבאה לפנינו היו שבעה נקיים וראשון לשבוע שני תטבול ביום כדין זבה שטובלת בשביעי ויום שני לשבוע שני אין אומרין שמא ששה ימים קודם שבאה לפנינו ילדה ושבעה נקיים התחילו ביום שני של שבוע ראשון שבאה לפנינו וכלו בשני של שבוע שני ותטבול וכן עד יום אחרון וביום אחרון אנו אומרין ביום שבאת לפנינו ילדה ושבוע שני כלו צריך לשבעה נקיים וטובלת בשביעי שבאותו שבוע והרי עשרים ואחת טבילות בארבעה עשר יום ולקמן מקשי שבוע קמא נמי תטבול ביממי שמא הרחיקה לידתה והיום כלו ארבעה עשר יום יום שביעי של טומאת לידה ושבעה של ספירה ומתרץ בעינן ספורין לפנינו כלומר שאין טבילת זיבה עד שתספור שבעה נקיים לפנינו ומיהא ביומא בתרא דשבוע קמא דאיכא שבעה נקיים לפנינו בעינן טבילה משום זיבה שמא הרחיקה לידתה והיום כלו ספורין דידה אלא דחדא טבילה לזבה בשבוע לא חשיב כדאיתא לקמיה והרי נשארנו בעשרים ואחת טבילות לשני שבועות שבוע שלישי מטבילין לה נמי ביממי שמא ילדה נקבה בזוב ויש לה טומאת ארבעה עשר ושבעה נקיים ובכל יום של שבוע שלישי יש לומר השתא כלו ספורין דידה והרי עשרים ושמונה טבילות לשלשה שבועות שאף בית הלל מודים בהן ובית שמאי מוסיף טבילה בכל לילה של שבוע שלישי ונמצאו שלשים וחמש טבילות בשלש שבועות הטהורים ושבע טבילות אלו שהוא מוסיף בלילות של שבוע שלישי וכן שאר הטבילות עד תשעים וחמש עד מלאת שמונים יום הוא מפני שהם סבורין טבול יום ארוך בעי טבילה וטבול יום ארוך היא היולדת שטובלת בהשלמת שבעה לזכר וארבעה עשר לנקבה ואעפ"כ בכל קדש לא תגע ר"ל שאסורה לאכול בתרומה עד שתעריב שמשה בליל שמונים ואחד וקורא לה טבול יום ארוך מפני ארך הזמן שבין טבילתה להערב שמשה ואסורה לאכל בתרומה כדין טבול יום וקסברי בית שמאי דבתשלום ימי טהרתה צריכה עוד טבילה אחרת ליכנס למקדש ואין טבילה שטבלה בסוף ימי טומאה מועלת להכשירה לקדש ולפיכך מטבלינן לה בלילוואתא עד מלאת שמונים יום מיום שבאת דבכל יומא ויומא אמרינן השתא שלמו ימי טהרה ואפילו בשבועין טמאין שהיא רואה ואינה ראויה להביא קרבן מ"מ טבילה בזמנה מצוה ושבועי קמאי איכא לספוקינהו בהכי ולא הוצרכנו לחששות שהזכרנו מלידת נקבה ולידת זכר ונקבה בזוב אלא דהנהו עדיפי מהני ולמדת שהסובר בטבול יום ארוך שחייב טבילה אף הוא צריך לה לזמן עקר הטבילה ומאחר שטבילת יולדת בלילה אף טבילת יום ארוך שבה בלילה וכן למדת שכל שחייבת טבילה מצד אחד ביום ומצד אחר בלילה אין טבילת יום עולה לשל לילה או של לילה ליום לצאת ידי חובת טבילה בזמנה אבל כשחיוב של שתיהן ביום או בלילה האחת מוציאה את חברתה שהרי בשבוע ראשון ושני מטבילין אותה בלילות ומשום יולדת ואין מזקיקין להטבילה פעם אחרת משום טבולת יום ארוך ולבית הלל טבול יום ארוך לא בעי טבילה ונשארו לו עשרים ושמונה טבילות שהוזכרו ושבע טבילות החסרות משלשים וחמש יתבארו בסמוך אלא שחזרנו לדקדק לבית שמאי תשעים וחמש היכן הן שהרי ימי טהרה אינם אלא ששים וששה אחר ארבעה עשר של לידה וכי קלשת מיניהו שבעה שכבר צרפת טבילות שבהן בכלל העשרים ושמונה והיו שלשים וחמש נשארו חמשים ותשעה וכשאתה מצרף חמשים ותשעה ושלשים וחמשה אינן אלא תשעים וארבעה ופירשה כגון שבאת לפנינו בין השמשות ועד עכשו היינו סבורין שבאת בראשון של ניסן ביום וכלו השמונים יום בעשרים ואחד בסיון שהרי שלשים של ניסן וכ"ט של אייר וכ"א של סיון הרי שמונים ועכשו העמדנוה שבאה ערב ראש חודש ניסן בין השמשות וכלים שמונים בכ"א סיון כבראשונה או שמא יום הוא ומונין את השבועות מאותו יום להטבילה באותה שעה ולכלות שמונים בעשרים בסיון ונמצאת מספק זה טבילה יתרת והרבה טרחו המפרשים שהרי אפשר למצאה אף בבאה בלילה ולהטבילה מיד שמא היום כלו שבעת ימי לידה ואף בקצת ספרים גורסין כן אלא שגדולי הרבנים מתרצין דלישנא דמתניתין קא דייק דנקט שלשה שבועים טהורים וכי נקט בין השמשות איכא למיקרי יום שלאחריו טהור משום דשמא בין השמשות יממא הוא ונשארו השלשה שבועים כלם טהורים אבל אם באה בלילה שמא באותה הלילה עצמה ראתה ואין כאן שלשה שבועים טהורים ויש לתרץ גם כן דריבותא נקט דאע"ג דרגלים לדבר דביום שעבר ילדה ובששה לזכר ושלשה עשר לנקבה סגיא קא משמע לן דחיישינן שמא בין השמשות עצמו ילדה ולילה הוא וצריכה שבעה לזכר וארבעה עשר לנקבה ומ"מ גדולי הראשונים תירצו שאם באה בלילה לא היינו מטבילין אותה ביום ראשון של שבוע שני משום טבילת זבה שמא ראתה באותו לילה ואין כאן ספורין לפנינו והדר מקשי לבית הלל שלשים וחמש מאי עבידתיהו דהא טבילה לטבולת יום ארוך לית להו ומשני עשרים ושמונה משלשה שבועות כדאמרן ושבוע חמישי שהוא טהור מטבלינן לה שבע טבילות בלילותא משום דמספקינן כל חד מיניהו בסוף נדה שהרי שבוע רביעי ראתה כל שבעה ושמא יום ראשון תחלת נדה ונמצאת טובלת לסוף שבוע רביעי שהוא לילה ראשונה לשבוע חמישי וכן כלם עד אחרון שבהן שמא ששה של שבוע רביעי היו ימי טהרה ויום שבעה שבו תחלת נדה וסוף שבוע חמישי סוף נדה וטובלת ועשרים ושמונה דמנינן הרי שלשים וחמש ואע"ג דאוקימנא בבין השמשות והוו להו שלשים וששה דילמא לדידיה לא מוקמינן לה בבין השמשות אי נמי דחדא טבילה בשבוע לא חשבי ואנו גורסין אי הכי כל שבוע טהור נמי ליטבליניה בלילואתא דאימר סוף נדה הוא דכל יומי דשבוע טמא איכא למימר השתא שלמו ימי טהרה והויא תחלת נדה ותירץ דקודם תשמיש דהיינו קודם אור לשלושים וחמש קא חשיב דבתר תשמיש לא חשיב ויש גורסין ולבית הלל הא איכא טבילות טובא כלומר דכל שבוע טהור דאחר תשמיש שהן שבוע שביעי ותשיעי ופלגא דחד סר ותירץ דקודם תשמיש קא חשיב וכו' והכל אחד ולבית שמאי לא חשיב להו להני דהא מ"מ מטביל להו בכל לילואתא מצד אחר והואיל וחובת שתיהן בלילה יצאה אחת בחברתה כמו שכתבנו וקא מקשי לבית שמאי דחשיב לטבילות דבתר תשמיש ליחשוב נמי טבילות זיבה שהרי בכל שבוע טמא שאחר תשמיש יש לספקו בדם זיבה ושבוע טהור צריך לו לשבעה נקיים וצריכה טבילה ביום אחרון של שבוע טהור שהרי טבילת זבה ביום ואין של לילה פוטרת של יום כמו שכתבנו והוה מצי לפרושי דחדא טבילה בשבוע לא חשיב כדלקמיה אלא דעדיפא מיניה תריץ לה דבזבה גרידתא לא מיירי ומקשה עשרה שבועים למה לי דהא לא משרי ספיקו אלא עד שעברו שמונים ותירץ דאידי דפתח בשבוע מסיק לה כדכתיבנא לעיל ומקשי נמי שבוע קמא תטבול ביממי ותירצה דר' עקיבא דלא טבלה טבילת זבה עד שיהו ספורים לפנינו כדכתוב לעיל ובסוף שבוע קמא מיהא טבלא אלא דחדא טבילה בשבוע לא חשיב ואע"ג דאוקימנא בבין השמשות וחשיב לה לאותה טבילה התם משום דילמא ליליא הוא ומצטרפא בה בהדי היך דהאי שבוע אי נמי הואיל וטבילה קמאייתא היא לא שביק לה ומקשי יומא קמא דאתיא לקמן ניטבלינה דלמא כבר עברו ימי נדה ונכנסה לימי זיבה וראויה לטבילה מדין שומרת יום כנגד יום וא"ת הרי לא שמרתהו בפנינו ולר' עקיבא דאוקימנה אליביה בעינן ספור בפנינו שמא לא אמרה אלא לזיבה גדולה וי"מ דמיום שני קאמר וקרי ליה קמא מפני שהוא ראשון לימים שלמים וליכא לשנויי בה חדא בשבוע לא חשיב דהא איכא אחרינא בהדה והיא טבילת סוף שבוע ראשון ומדין סוף ספירת שבעה כדקאמר בסמוך ומשני דבזיבה קטנה לא קא מיירי ויש שואלין לדעת המקשה הוה למיבעי דתטבול בכל יומי דשבוע קמא משום שומרת יום כנגד יום דבכל יומא איכא לספוקי השתא שלמי שבעה לזכר או ארבעה עשר לנקבה וימי לידה אין עולין לה ותירצו שאף לדעת האומר כן לא אמרה אלא בזיבה גדולה אבל לזיבה קטנה ודאי עולין לה שמע מינה תלת שמע מינה ר' עקיבא היא דאמר בעינן ספורין לפנינו ואין הלכה כמותו כמו שיתבאר בפרק אחרון ושמע מינה ר' שמעון היא דאמר אסור לעשות כן ר"ל לשמש בשביעי לזבה אחר הטבילה שמא תבא לבית הספק והלכה כדבריו כמו שיתבאר בפרק אחרון ושמע מינה טבילה בזמנה מצוה ואף זו אינה הלכה אלא כר' יוסי בר' יהודה דאמר דיה לטבילה באחרונה שאין מזקיקין אותה אלא לטבילה המועלת לתשמיש וכן מעשים בכל יום וגאוני הראשונים פוסקין טבילה בזמנה מצוה משום דבית שמאי ובית הלל מודים בה ואף בשאלתות כתבוה כן אלא שיש אומרים דהאידנא ליכא טבילה בזמנה דהא חשבינן מ"מ כלהו כזבות אע"פ שאפשר שאינן זבות וגדולי המפרשים כתבוה כן אלא שיש לדון שכל שאינה יכולה לטבול קודם לכן טבילה בזמנה היא וכן נראה בשאלתות אלא שלא נהגו כך והוא הדין נמי דהוה מצי אמר דאתיא כמאן דאמר ימי לידה שלא ראתה בהן אין עולין לה לספירת שבעה נקיים אלא דפלוגתא דאמוראי היא בפירקין דלקמן ובפלוגתא דאמוראי לא קא מיירי:

כל מה שביארנו באשה שיצאה מלאה ובאה ריקנית שמחזיקין אותה ביולדת בזוב וברואה לאחר לידה על הדרך שכתבנו י"מ דוקא באומרת בפירוש ראיתי שלא בשעת לידה ואיני יודעת כמה ואלמלא כן אין מחזיקין אותה בנדה ולא בזבה ובשומרת יום כנגד יום שאם כן אין לך שוטה או חרשת או תינוקת שיהא להן שעת הכשר שהרי אינן יודעות אם ראו אם לאו ועוד הם מביאין ראיה ממה שאמרו בפרק אחרון ס"ט א' בענין טועה גם כן ראיתי ואיני יודעת כמה ראיתי אלא ביודעת דוקא אלא שאינה יודעת כמה ואימתי הא כל שאינה יודעת אין מחזיקין אותה בטומאה מספק ואין הדברים נראים ואף גדולי הדור מוחים בה שאין זו דומה לחרשת ושוטה ותינוקת שהרי אלו בחזקת טהרה הן לגמרי אבל זו הואיל ויצאה מלאה ובאה רקנית על כרחך טמאה היא ומתוך שאינה יודעת זמן ראיותיה אף בלא אמרה ראיתי מחייבין אותה בטבילות אלו לדעת האומר טבילה בזמנה מצוה וטועה שבפרק אחרון שאומרת ראיתי ואינה יודעת כמה ראיתי הענין הוא שלא הוחזקה בטומאה אלא על פי דבורה והוא בא לבאר דינין המתחדשים בה בטבילותיה מתוך ספיקותיה וכן עקר: