מאירי על נדה נד

מלא תרוד רקב שכתבנו שגרגיר עפר מבטלו לדעת ר' שמעון נאמרה כמו שכתבנו ומפני שהוא סובר סופו כתחלתו אבל הלכה שמכיון שירד לטומאה אין תערובת מבטלו ואע"פ שתחלתו ר"ל קודם שירד לטומאה דבר אחר נעשה לו גרגלין ר"ל דבר אחר המתערב עמו עומד כנגדו לקלקלו ולהפקיעו מדינו שלא לירד לטומאה בסופו ר"ל אחר שירד לטומאה אין אומרין כן:

מלא תרוד רקב זה שכתבנו פירשו במסכת נזיר נ' ב' שהוא שיעור מלא חפנים ומטמא במשא ובאהל אבל לא במגע הואיל ואי אפשר שיגע בכלו ומאחר שביארנו שבתחלתו מיהא תערובת עפר מפקיעו מטומאה אין דין רקב אלא במת שנקבר ערום ובארון של שיש על גבי רצפות של אבנים אבל נקבר בכסותו או בארון של עץ או על גבי רצפה של לבנים אין לו רקב שהרי יש בה תערובת ואף בתלמוד נזיר אמרו ששני מתים שקברם זה בצד זה או שגזזו שערו וצפרניו וקברום עמו או שקברו אשה ועוברה שבמעיה עמה אין להן רקב:

מת שחסר ממנו כלום אין לו טומאת רקב מעתה אין רקב אלא במת מאיליו אבל הרוג אין לו טומאת רקב שכבר חסר דמו:

נתפזר מלא תרוד זה בתוך הבית חציו בזוית זה וחציו בזוית זה הואיל ושניהם תחת אוהל אחד מצטרפין ומטמאין כל המתאהל שם כדין כזית מן המת שחציו בזוית זה וחציו בזוית זה שמצטרף כמו שיתבאר במקומו:

זה שנקבר ערום ובארון שלו שיש וברצפה של אבנים שיש לו דין רקב כמו שביארנו אם לאורך הזמן נתקלקל הארון ונתערב עפר הקבר בתוכו עד שלא נודע איזהו רקב ואיזהו עפר ואפשר שאין כאן רבו רקב אלא חציו עפר מ"מ הואיל והמת במקומו כל שיש שם יותר ממלא תרוד דנין מלא תרוד שבו כרקב מה שאין כן ברקב שנתפזר בעפר אחר שדנין אותם מחצה על מחצה ויש נוגעין בה מכח חומרו של עפר וכמו שאמרו כל האוכל מעפרה של בבל כאלו אוכל בשר אבותיו ואין נראה כן שהרי בהדיא הוא אומר אי אפשר למלא תרוד ועוד שלא בו מלא תרוד רקב וגדולי הרבנים פירשוה בענין אחר וזה עיקר:

בהמה גסה שהיתה מבכרת והפילה חררא של דם אין בה משום קדשת בכור מפני שדם הלידה רבה על מיחויו של ולד ובטלו והפקיעו מתורת ולד לענין קדשת בכור ומ"מ הבהמה נפטרה מן הבכורה ואין ולד הבא אחריו בכור ואע"פ שאין בחררה זו קדשה קוברין אותה כדי לפרסם שנפטרה מן הבכורה ואין חררא זו מטמאה במגע ולא במשא הואיל ואין לה צורת נפל מפני שהיא בטלה ברוב כמו שכתבנו:

כבר למדת מדברינו שזה שאמרו שהשיליא בבית הבית טמא הוא מחשש שמא בשעה שיצאה היה ולד נמוח הא משנימוח אינו מטמא מעתה שפיר שטרפוהו במימיו עד שנתבלבלה צורתו ונמוחה אינו מטמא וכן המת שנשרף ואין שלדו קיימת אינו מטמא אבל אם שלדו קיימת מטמא ושלדו ר"ל צורת תבניתו כגון שלא נתפזר כלל וכגון שלא נשרף לגמרי אלא שנתחרך או שנשרף על גבי קטבלא כעין ארון שמונעת האפר מלהתפזר ולפי דרכך למדת שאפר השרופים טהור לגמרי וי"מ שלדו קיימת השדרה והצלעות:

המת בבית כל הפתחים שבו טמאים לטמא כלים שתחת המשקוף לפי שהמת ראוי לצאת דרך כלם ולא נודע באיזה מקום ומ"מ פתחים קטנים שאין בהן ארבעה על ארבעה אינן בכלל זה לפי שאין המת ראוי לצאת בהן ואף בשאר הפתחים דוקא בשכלם נעולים או כלם פתוחים אבל מקצתן נעולות ומקצתן פתוחות הצילו הפתוחות את הנעולות ואף בכלן פתוחות או נעולות כל שחישב להוציאו באחת מהן הציל את השאר אע"פ שבשאר דברים כי אמרו בדאוריתא אין ברירה בזו הוצלו כלן אפילו חשב בה אחר מיתה כמו שביארנו בראשון של יום טוב: